חידוש על מסכת פסחים^[2]
מספר קטלוגי: SA-C20-W7-A112

מס' פסחים דף כ ע"א, תוס' ד"ה לא דיין וכו'. כתב מהרש"א ז"ל [ח"ה, ד"ה תוס' בד"ה לא דיין] וז"ל ולמאי דבעי למימר לעיל אי דאיתכשר בדם, ה"מ לדחויי מהא דמשקי בי מטבחיא דכן. אלא כיון דאיכא לשנויי בדחוק מאי משקי משקי דעלמא, ניחא ליה למיפרך מהא דשאינו נשפך כמים אינו מכשיר, יע"ש. ודבריו ז"ל נפלאו ממני דא"נ משני ליה תרגמא אדם, ומאי משקי, משקי דעלמא כדאמרינן לעיל, מ"מ דם מיהא אינו מכשיר, וא"כ אכתי תיקשי במאי איתכשר, אי נימא בדם, והאר"י ב"ח משקי בי מטבחיא אינם מכשירין והיינו דם. ומורי נר"ו^[3] השיב לי, דכונת מהרש"א אמים דאינו מכשיר. דהוה מצי לדחויי דהאי דאין מכשירין, אמים קאי ולא אדם, ומאי משקין משקי דעלמא. והשבתי לו, דזה דוחק, דל"מ [=דלא מצינו] בשום דוכתא דדם מכשיר ולא מים, וצ"ע ודוק.

שרידי הגהות על ספר זבחי צדק^[4]
מספר קטלוגי: SA-C20-W8-A106

סי' צד, אות מ"ז.

נ"ב: וקשה דמ"ש מחתך קישואין דבסי' צ"ו סעי' ה' דבעי גרירה, יע"ש. שו"ר להרב פת"ש שם בסי' צ"ו אות ד', שהביא לשון הרב חות יאיר הנ"ל, והרב בעצמו הקשה כן, ותירץ דשם גבי קישות דבר קל הוא, משא"כ בדג שא"א לגרד ללחותו וכו', יע"ש. וק"ל על דבריו ז"ל דלמה הוצרך לזה, הלא בפירוש כתב הרשב"א ז"ל בחי' לחולין בשמעתא דהשוחט בסכין של נכרי [ח, ב], דהדחה מהנייא לבשר ודגים, משא"כ לקישואין יע"ש סוף ד"ה רבה בב"ח אמר מדיח. ועוד שם בד"ה אב"א דכ"ע בית השחיטה צונן וכו'. וכנראה דכל זה אישתמיט מניה דמור לשונות אלה דהרשב"א ז"ל וצ"ע. וכ"כ הר"ן ז"ל שם בפ"ק דחולין [ד"ה הטבח צריך], יע"ש.

שו"מ להרב ער"ה לקמן סי' צ"ו, אות יוד, שהשיג כן על הרב חות יאיר, יע"ש. אך גם הוא ז"ל לא זכר לדברי הרשב"א ז"ל הנ"ל דכתב דגם בדגים מהני הדחה. גם מה שכתב עוד על הרב חו"י שלא זכר דברי האו"ה וכו'. הנה אין מזה השגה כלל, דהאו"ה ס"ל דהיינו טעמא דקישות בעי גרירה, משום דחריף קצת הוא כמ"ש התו"ח בשמו בכלל ס"א ס"ק ט', יע"ש, ומשו"ה גבי דגים קודם מליחה דלא חריפי סגי בהדחה, אבל לטעם הר"ן דקישות משום שהוא לח בעי גרירה, א"כ י"ל דהה"נ גבי דגים דבעו גרירה, וא"כ שפיר מקשה החו"י ודו"ק. (הרב חו"י דהה"נ דגים דלחים הם דבעו גרירה, ודו"ק).

שו"ר דאיכא שריותא אחריתי לנ"ד, מדין ניער וכיסה דסי' צ"ב.

סי' ק"ג אות ב'. נמצא דברי הגה זו במחלוקת שנויה וכו'.

נ"ב: ביאור דבריו, דאיהו ז"ל מפרש דברי רמ"א ז"ל כפי' הפר"ח ז"ל דמיירי דהדבר חשוב או הבריה נסרחו קצת, ואפי"ה אפי' באלף אינם בטלים עד שיהיו סרוחים לגמרי, וכן פי' הרב קה"י, יע"ש. וכן מפרש למרן ז"ל בב"י [ד"ה כתב הרשב"א יראה] כשדחה להרש"ט פלכו ז"ל, היינו נמי בסרוח קצת, וס"ל למרן ז"ל דסרוחים קצת בטילי. ולפי"ז פליג מרן ז"ל עם הרמ"א ז"ל בזה, דלרמ"א ז"ל אכתי קיימי כותייהו בסרוחים קצת ולא בטלי אפי' באלף. ולמרן ז"ל כשנסרחו קצת אזלא להו חשיבותייהו ובטלי ברוב. ובזה א"ש מ"ש מו"ה ז"ל שדברי הג"ה זו במחלוקת היא שנויה, ודעתו ז"ל לפסוק כמרן ז"ל בשאר דברים החשובים דאם הם סרוחים קצת דבטלי ברוב, אבל בבריה לא ס"ל כמרן ז"ל אלא כרמ"א ז"ל דבריה אפי' סרוחה קצת אינה בטילה, כיון שכל האחרונים הסכימו כך. ולפי"ז מ"ש בסמוך באות ג' בשאר דברים החשובים העיקר כדברי מרן ז"ל שאם הם פוגמים בתבשיל בטלים ברוב, אינו ר"ל דפוגמים התבשיל בתערובתן אבל בעצמם הם חשובים ...

סי' קסא, סוף אות יח.

נ"ב: אחהמ"ר נראה דאינו ענין זל"ז, דהש"ך מיירי דהלוה טוען קי"ל, אבל מהרשד"ם מיירי דהמלוה טוען קי"ל, ואפשר דגם מהרשד"ם מודה בדין הש"ך, משום דהלוה בא לבטל האיסור. ועיין [בכנה"ג] הגב"י, אות י"ז, וק"ל.

שם אות ל.

נ"ב: דברי השו"ג [=השולחן גבוה] וגם דברי מו"ה ז"ל תמוהים בעיני, [וכוונת] הכנה"ג פשוטה היא, דאפי' אי אכלי מעש"ב ... שלא קצץ בשעת הלואה ולא (בסוף). ועיין [...] ג', ודוק.

סי' קסג, סעיף א. כתב הש"ך בסק"ד משם הרב"י דללוות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פ'[לוני], יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור, כיון דמשעת הלואה קאתי ע"כ. (וכתב הרב יד אברהם ז"ל, וז"ל, ולא היה לו לסתום אלא לפרש דצ"ל דמיירי שלא א"ל מעכשיו, אבל אם אמר ליה אם לא אתן לך לזמן פ', אתן לך מעכשיו ולזמן העיכוב פירות בשער של עכשיו שרי, כמבואר להדיא בסי' קע"ז, סעיף י"ד בהג"ה ע"ש. וכ"מ בריטב"א פ' א"נ [ב"מ סג, א], עי"ש עכ"ל. ובזה אזיל לה הצע"ג של השו"ת רעק"א יע"ש). והק' עליו בחי' רעק"א וז"ל, ואף כשמתנה שיתן לו פירות בזול יותר משער דעכשיו לישתרי כדלקמן סי' קע"ז סי"ד וצלע"ג עכ"ל. ובספר חו"ד, בי' אות ד' כתב וז"ל, מיירי שאמר אם לא תשלם לי בניסן תתן לי כל השנה כשער של עכשיו, דאז כיון שהפסיקה מתחיל אחר שנעשה הלואה אסור. אבל כשאומר אם לא תשלם לי לזמן פלוני תתן לי תיכף פירות כשער של עכשיו מותר, דאפי' בהלוהו מנה ואמר אם לא תתן לי לזמן פלוני תתן לי ר', מותר כשנותן לו פירות כמבואר בסי' קע"ז, סעיף ד', כיון דכל החיוב נגמר בשעה אחת והכא נמי דכוותה עכ"ל. וכוונתו כמ"ש רבינו זלמן בהלכות רבית, אות מ"ח, וז"ל, וכל היתר שבדרך קנס אינו אלא כשחיוב כל הקנס כולו חל ברגע אחד מיד שעבר זמן פרעון המעות שחייב לו, או מיד שעבר זמן נתינת הסחורה, אבל אם חיובו חל מעט מעט בהמשך הזמן, כגון שאמר אם לא אפרעך חובך לזמן פלוני, הריני חייב ליתן לך כך וכך קנס בכל שבוע ושבוע או בכל חודש וחודש שלא אפרעך, הרי זו רבית גמורה וכו', יע"ש. ובזה אזלא ליה הצע"ג של הרעק"א, וק"ל.

סעיף ג'. ואם עבר ועשה וכו'. פי' והתנה עמו לתת לו מאה במעות. לבוש.

סי' קס"ה, אות א'.

נ"ב: דבריו תמוהים. דמ"ש דמרן ז"ל דעתו לפסוק בכאן כהרמב"ם מדהביאו בב"י, אינו כן. שהרי לקמן בסי' קס"ו, סעיף ב', דעתו דלא כהרמב"ם כפי הכלל המסור דהלכה היא כי"א בתרא, יע"ש. גם מ"ש, מה שנסתפק מרן לעיל בסי' ק"ס, אינו ענין לכאן דהכא בשעת פירעון בשביל [...] שהיו בטילות אצלו הוי א"ר [=אבק ריבית]. והנה הטור כ' וז"ל אבל אם כבר הרויח לו זמן וכו', ולא הוי אלא ריבית מאוחרת. א"נ י"ל דלא מיקרי רבית מאוחרת וכו', אבל כיון שאומר כן בעוד שהוא חייב לו אסור, יעו"ש. והנה פשט לשון הטור ע"ש, דלפי הא"נ הוי ר"ק [=ריבית קצוצה], וכ"כ בהגהת פרישה. וגם הרב זב"ת שמו' ח"ג, הבין דדעת הטור דללישנא בתרא הוי ר"ק. וכתב מרן ז"ל בב"י דכלישנא בתרא מיסתברא. וא"כ, אף אם כבר הרויח לו זמן הוי ר"ק, וא"כ קשה היאך (כאן) מש' דעתו דאם כבר הרויח לו זמן לא הוי אלא א"ר. ודוחק לומר שחזר בו מרן ממ"ש בב"י וצ"ע. אכן הש"ך סק"ט, כתב דללישנא בתרא דהטור נמי לא הוי רק א"ר. וצ"ל דהיינו דאיכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא, דללישנא קמא לא הוי אלא רבית מאוחרת, אבל ללישנא בתרא הוי א"ר. ועיין בסי' קס"א, סעיף ב', מה שיש חילוק בין א"ר לרבית מאוחרת. ולפי"ד הש"ך ניחא, דא"צ לומר שחזר בו, ואתא שפיר ודו"ק.

[סי' קס"ו] אות ט"ו. בכ"י מו"ה ז"ל, מה שהוכיח דלא כמהר"י הלוי.

נ"ב: אינה הוכחה כלל, דע"כ לא כתב מרן כן אלא לדעת הרמב"ם ז"ל, דלא הוי ר"ק היכא כשבאו המעות לידו בהיתר אלא בתורת הלואה דוקא, כיון שהם ברשותו מתחילה. משא"כ נידון מהר"י הלוי דבאו לידו בתורת פיקדון שלא היה ברשותו מתחילה, ושוב נתפשר עמו וקצץ לו כו"כ, ודאי דהוי כתחילת הלואה והוי כקצץ בשעת הלואה אף לדעת הרמב"ם, וק"ל.

שאלות מהרב אפרים ב"ר עבדאלה יוסף פרג' חיים בע"ס 'בר ולחם'^[5]
מספר קטלוגי: SA-C20-W10-A38

שאלה 13: בפרשת בראשית [ג, כא], הפסוק אומר "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". כתנות עור אלה מה הן? האם הן כתנות עור ממש, או ממשהו אחר?

שאלה 14: "פיוט אדון עולם", מסתיים ב: "ה' לי לא אירא", ואח"כ אומרים "במקדשו תגל נפשי משיחנו ישלח מהרה, ואז נשיר בבית קדשי אמן אמן שם הנורא". מסגנון הפיוט אנחנו מבינים שהחלק האחרון לא נאמר בזמנו ע"י מחבר הפיוט, אלא שמישהו אחר לאחר שנים רבות כתב אותה כפי רצונו, ושיבץ אותו בסוף הפיוט הנזכר. בתחילה כתב לשון יחיד "תגל נפשי", ואח"כ לשון רבים "משיחנו" ישלח מהרה. ועוד אומר אח"כ ואז "נשיר" לשון רבים, ומשלים "בבית קדשי" לשון יחיד. והשלישית, הוא אומר "משיחנו". אני העני חקרתי בכל התנ"ך, ולא מצאתי שנזכר לשון משיחנו, אלא רק משיח ה' [איכה ד, כ]. או משיחו [שמואל ב כב, נא], או משיחך [תהלים פד, י ועוד]. אם היה אומר את משיחו ישלח מהרה, במקום משיחנו, ובמקום בבית קדשי היה אומר בבית קודשו, לא היה זה נכון יותר?

המבוקש מכבודכם לענות לי על שאלותיי הנזכרות לעיל אחת לאחת. כפי פשט הפשוט בלשון העברית, מפני שאני העני לא יכולתי לנסח בלשון העברית הצחה, ובזה תרגע נפשי ואודה לכם, ואתכם הסליחה ושלום תמיד.

הצעיר אפרים עבדלה יוסף פרג' חיים יצ"ו

תשובת רבינו

בהנ"ו בגדאד, היום ה', 21 אדר ב' סת"ר

למע' המ', את פני מבין חכמה משכיל על דבר בדעת ובמזמה כמה"ר אפרים עבדאלה יוסף פרג' חיים הי"ו.

אחרי עתרת החו"ש כמשפט לאוהבי שמו הטוב, הנני להודיע לאדוני, כי מכתבו היקר הגיעני. ואשר רצוף בתוכו י"ד שאלות מחוכמות, תם אני ולא אדע מה לידידי בביתי, הן בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי, ומה לך לחפש באמתחתו של עני, כלך אצל החכמים התורניים אשר קטנם עבה ממתני. אך להיות שאין מסרבין לגדול הנני נאלץ להיות נעתר לבקשתו ולמלא שאלתו בעזר משדי אשר לא עזב חסדו ואמתו.

ואשר דרשת ממני לחוות דעי בלשון עברי הצח! הקשית לשאול, כי הן לא נכחד מאדוני שאנכי ערל שפתיים, ולא אבן לדבר כן ..ש אפרים, אכן הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה, ומאל אשאלה מענה לשון, כי לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.

[א] גי' הס' [גירסת הספרים] שגורסים "וכן ב' כתובים וכו'", היא בלתי נכונה, יען שאין מילת וכן באה רק על ב' עניינים הדומים זל"ז, וכן כל מידה מהי"ג מידות היא בפ"ע ואינה דומה לחבירתה. וא"כ מה דמות יערוך לבין מדה זו לשלפניה לכשנאמר בה וכן? ואם תאמר, שמילת וכן חוזרת על המנין, א"כ בכל הי"ב מדות היה ראוי להיות וכן! ולזה יש ספרים שמוחקים מילת וכן לגמרי, וגורסים "ושני כתובים", והיא גירסא נכונה. אמנם האר"י ז"ל להיות שקשה בעיניו למחוק מילת וכן לגמרי, ולזה כתב שיש ליישבה ולגרוס וכַן בפתח תחת הכף, ואין כוונתו לומר וכאן באלף שהיא מלשון הֵנַה, רק וכַן בלא אלף, והיא מלשון כיור וכנו, ורוצה לומר שישוב ב' כתובים המכחישים זא"ז על מכונם, הוא ע"י כתוב הג' שיכריע ביניהם. אבל גי' וכֵן בצירי, א"א ליישבה כאמור.

[ב] על ענין רצון קוניהם שביוצר! זה לשון הרב ש"צ [=שלמי ציבור], רצון קוניהם כצ"ל כמ"ש הרב זלה"ה, וגם לפי הדקדוק, אפשר שבא בלשון רבים לתפארת, כמו אלהים קדושים [יהושע כד, יט וברש"י שם], כי כן דרך המקרא, וכ"כ הרב 'לחם רב', סי' א', ע"ש. וכ"כ בנוסח ברכת הלבנה וז"ל: גירסת הרי"פ [טור סי' תכו] והרמב"ם ז"ל [פ"י מברכות, הט"ז], ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם, ומהר"א ד"ב [=רבי אברהם די בוטון^[6]] סי' א', האריך בראיות דמאן דאמר הכי לא משתבש. והרפ"ח כתב בשם 'ערוגת הבושם', פכ"א, שיו"ד קוניהם, הוי תמורת ה' למ"ד הפעל כמו השמים ונוטיהם [ישעיה מב, ה]. וכן עיקר ע"ד הסוד, ואם זכית להבין קרא דכתיב [קהלת יב, א] "וזכור את בוראיך" מלא ביו"ד, בין תבין את אשר לפניך, עכ"ל. מכל האמור נתבאר שגי' קוניהם היא עיקר.

[ג] מה שאומרים העולם בברכת המינים, ומלכות הרשעה תחת נוסחת וכל עושי רשעה הכתובה בסידורים. לענ"ד נ' [נראה] שהאמת אתם, יען שאין כרם בלא קוצים, וגם בישראל יש עושי רשעה, וא"כ הרי אנחנו מקללים את ישראל, ואין זאת כוונתינו, לכך גורסים ומלכות הרשעה.

[ד] [מה] שכותבים בשטרות "במצרניו" בנון יתירה, היא לתפארת המלה, כמו יסובבנהו [דברים לב, י], יצרנהו, וכמו "באחד ענק מצוארוניך" [שיר השירים ד, ט], והוא פשוט.

מכתב ברכה על קבלת ספריו 'בן יהוידע', ושאלה בתורת הסוד
מספר קטלוגי: SA-C30-W11-A37

להרי"ח הטוב נר"ו

היום יום בשורה, יום שמחה ואורה, הן הם גופי תורה, רביה אינהרינהו לעיינין בהנהו תרין עטרין דשדר לן בניה"ו בן יהויד"ע, לאעטרא יינה של תורה, חמרא דמנטרא דבסים לפומא.

היום יום בשורה שמחה ואורה, כי בו זכיתי לקבל מאת רו"מ כת"ר תשורה יקרה מרגניתא שפירא, אנך וספר תורה, ברק ברקאי ואינהרינהו לעיינין בהנהו תרין עיטרין דשדר לן מספרא דמארי טב, בן יהוידע מלא חכמה ומדע, מלי דמלבש בדינרין דבסימין לפומא ומתיקין, כל חיך שטעמו, אומר הן הם טעמי תורה חמרא דמנטרא. ומה אשיב לאדוני על כי הארז האדיר שבלבנון יביט בעינים מפיקות אהבה ורצון על האזוב אשר בקיר. אין זאת כ"א לפי רוב הענוה לישרים נאוה. ובמה יתרצה עבד אל אדוניו, ובמה יקדם פניו, הלא אך בדבר שפתים בנשאו לב אל כפים אל אל בשמים, לערוך רנה ותפלה, וברכת הדיוט אל תהי קלה. כה יעשה אלהים, יתן לך כלבבך וכל משאלותיך למען דפו"ס שאר ספרי דבי רב רב"י, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, ולברך על המוגמר, צדיק כתמר, יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, אכי"ר.

ועל יום טוב באתי להציע לפני אדמו"ר דבר שאני נבוך בו והוא, כתב הרש"ש זיע"א בהקדמתו המפוארה ריש דק"ג וז"ל: אז נברא אדה"ר וכו', עד ואז יחזור למקומו לג"ע לעשות חיובו הראשון וד"ל, ע"כ. והנה פשוט הוא שלא על אדה"ר לבד הוא מדבר, אלא על כל אדם מישראל תסוב מלת"ו שכ"א [=שכל אחד] יש לו חלק באדה"ר כפי שורשו. וא"כ משמע מזה שכל בירור הנעשה ע"י האדם בהיותו בחיים, הכל הוא רק לתקן מה שנתקלקל בחטא אדה"ר לבד ולא יותר, אבל מה שהיה ראוי להתברר ע"י אדה"ר ולא נברר, שהם בירורי נ"ק דזו"ן ולמטה, דבלאו"ה היו בתוך הקלי' מעת שבירת המלכים, בזה אין לו בהם מגע יד בהיותו בחיים רק עד אח"כ לאחר שישלים לברר כל מה שפגם אדה"ר וילך למקומו לג"ע, שאז יהיה כדוגמת אדה"ר קודם החטא, אז חל עליו לעשות חיובו הראשון דהיינו לברר בירורי נ"ק דזו"ן ולמטה. ומ"ש בכמה מקומות [עי' עץ חיים שער לט פ"ב] שהבירור נשלם בביאת המשיח בבי"א, היינו בין הכל, דהיינו ע"י החיים וע"י המתים, שאלה מפה בעוה"ז הם מבררים בירורי פרצו' העליונים, שהם מתחי' נ"ר דזו"ן ולמעלה, עד עתיק. ואלה מפה, המתים שבג"ע, שמבררים בירורי ו"ק דזו"ן ולמטה ע"ס העשיה, ומבררים והולכים כסדר הזה עד שיגיעו אלה ואלה ויאמרו הכל שלום. וכן מש' מדברי הרב דב"ש, דיו"ד ע"א, ד"ה והענין וכו' שכל תיקון (הנעשה) בעוה"ז הוא הכל מה שגרם החטא. ושבג"ע, הוא לתקן מה שקודם החטא, יע"ש. כך נר' פשוט לפק"ד. אבל להיות שדבר זה הוא עומד ברומו של עולם התיקון, וכוונת התו"מ והתפלה, זחלתי ואירא להחליט הענין בדעתי, עד שאציע הדברים לפני רו"מ כת"ר נר"ו לראות מה יחוה דעת עליון. ונא בלשון בקשה וכו'.

[בתחתית הדף הוסיף רבינו:] עיין בשט"ל [=שער ט"ל] סופ"א שכ', והנה המ"ן דנוק' דז"א לעולם היתה ברשות סט"א, ולעולם לא יצאו. ומ"ש אח"כ שגם אלו נבררו ע"י גופין של יוה"מ, יע"ש. הרי שגם מ"ן דע"ק נבררים בעוה"ז. ודוחק לו' שכיון שהיה ע"י הריגה הוי כלאחר מיתה, שהרי הרגשת הצער היא מחיים. עוד עיין בעו"ת, דף ד' ע"ב, שנר' שיש בהם בירור עכשיו בעוה"ז, וע"ש בדע"ב וע"ג ודוק. ועיין שה"כ, כוו' הודו, דכ"ד ע"ד, דרוש ה' דנפ"א, ובש' מארשב"י פ' פקודי.

[בקצה העליון של הדף הוסיף רבינו:] בענין הבירור שאינו נשלם בביאת המשיח, עיין שמ"ט פ"ג וז"ל, ולעתיד יתבררו הבהמות בהררי אלף וגם הטמאים וכו', יע"ש. גם עיין בעו"ת, דף ה' ע"ב, שכתב וזה יהיה אחר ביאת המשיח בבי"א, יע"ש.

שאלות בתורת הסוד^[7]
מספר קטלוגי: SA-C30-W12-A40

בהנ"ו

למעלת הרב הגדול ארי שבחבורה כתר תורה,

ילמדנו רבינו, מה שכתב הרש"ש זלה"ה וזיע"א בנה"ש דע"ב, סוע"א וז"ל, מליל ב' דר"ה עד ש"ע [=שמיני עצרת] צ"ע אם יכול לומר ברכת המפיל. והנ' שאין לומר תיקון חצות, עכ"ל. ומשמעות דבריו נראה, דבתר דבעייא הדר פשטה דאין לומר ברכת המפיל. ובודאי שכן הוא מנהג בני עלייה, וכמו דחזינן דהכי נהוג עלמא. וקשה, דא"כ גם ברכת המעביר אין לאמרה כתיקון חצות משום דכוונת ברכת המעביר היא הפך ברכת המפיל כמ"ש רבינו בשה"כ בדרוש ברכת השחר יע"ש, ועו"ע בנה"ש בהקדמת ברכת המעביר, דמה שנעשה ע"י ברכת המפיל נעשה היפוכו בברכת המעביר, יעש"ב. וא"כ השתא כיון שברכת המפיל אין כאן, ברכת המעביר נמי אין כאן. ועוד צ"ל [=צריך להבין] דמה נשתנית ברכת המפיל מכל נוסח התפילה שגם הוא אינו [כ"כ] צורך בימים אלו, ואפי"ה אומרים הכל באין נגרע דבר, רק שאין מכוונים בה כנז' במנהגי בית אל שבתחילת ספר דב"ש [=דברי שלום], וס' אמל"י [=אמת ליעקב] ז"ל, ולמה תגרע ברכת המפיל שלא לאמרה כלל (והיה אפשר לחלק בין ברכת המפיל שהיא בזו"ן דכללות דכלי הכ"ד שעות, לנוסח התפילה שהיא בזו"ן הפרטיים, כנז' שם בנה"ש. אבל זה אינו שהרי אין אנו מדלגים נפ"א).

גם בימים אלו שהם ימים שאומרים בהם תחנון, אם יש לומר מזמור יענך בתיקון לאה או לא.

ואגב נחזור על הראשונות, כי זה משנים קדמוניות שאלתי מאת מעכ"ת ב' שאלות. האחת, למה נאסר הזיווג ביוה"כ מאחר שישנו לזיווג ז"א ולאה שהוא המתיר לנו הזיווג מר"ה עד ש"ע. והשנית, שמתבאר בדברי רבינו בדרוש א' דיוה"כ שעליית הע"ק לאי', היא הגורמת בחי' התענית, כי בעלותה למעלה מתבטלים ממנה הה' דברים הראשונים שהם או"ש וכו' גופנית (וע) וניזונת מה' קולות, יע"ש. ולפי"ז יש לדעת שהלא גם בשבתות ויו"ט יש עלייה, ולמה לא נצטוינו להתענות, ואדרבה חייבים לאכול ולשתות, ובו בפרק עונותי גרמו ולא זכיתי להיות מבעלי תשוב"ה. ועתה במה יוודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני עבדך וכו', היתרצה עבד אל אדוניו אם לא יאר פניו אליו להשיב על שאלותיו ועל דבריו. ובפרט שהזמן גורם שהם מעניינא דיומא, דבר בעתו. ומובטחני בחסידותו שיגדיל חסדו עם עבדו כסף מקנתו להאיר עיניו במאור תורתו, ואצא מלפניו בשאלת ברכנ"ו, תרב גדולתו ותגדל תפארתו וכסא כבוד תורתו ירום ונשא וגבר לעד לעולם ברב עוז ושלום.

מכתב בקשה לשם ת"ח מחכמי בגדאד המבקש להעניק לו מהקדש הגביר "אליה גבאי"^[8]
מספר קטלוגי: SA-C50-W25-A36

בהנ"ו

לדזיו ליה כבר בתי"ה. עיר וקדיש משמיי"א. אחד מבני עליי"ה. הוא הודנו והדרנו. גאון עוזינו. יוס"ף עיננ"ו. מורינו ורבינו ועטרת ראשנו. הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"ר רי"ח הטוב נר"ו. אלהי יעקב בעזרו ושמרו כרועה עדרו ועליו יציץ נזרו, אכי"ר.

אחרי עתרת החו"ש לחיי מרן מלכא הי"ו. אותות"י אלה קרבו"ת יחפצו, וכברקים ירוצצו, אל מול פני רם ומתנשא, יוס"ף תהלות עושה, מעוז לדל ומחסה, כי הן לא נכחד מאדוני הספקתי הדל"ה, וזוודי"ן קלילא, כמלא משח אודנא, כל קבל דנא, אנא לגבי חבראי לא דמי אפי' כעוכלא לדנ"א, ובפרט בצוק העתים שעברו שהיוקר האמיר וכמו השע"ר עלה, על המחיה ועל הכלכלה, ומנפ"ש עד בשר כל"ה, אכלנו הממנו, ככלי ריק הציגנו, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוייתנו לא אדמתנו, וכמה ל"ה חלי, גברא דתלו ביה טיפלי, בראותו ילדיו קיימי עליה ככיסלי, עוללים שאלו לחם ולא איכפת להו אם הכיס ריקן או מלא, ועזר"ה בצרות נמצא מאד אחוז בחבל"י, כי עצור עצר, מדלית ליה איסר, ואחד הרואה כי מידי יום יום מיתוספי כמה ספסלי, לרבנן דבי מדרשא כל גדול"י, לא נצרכה אלא להעדפה מוסיף ועולה, למלאות גרונן בכסף מלא. ולי אני עבדך אד"ם לא זכר נקיטנא בשיפולי, איידי דזוטר מירכסן מיליה, ועביד דמישתלי, ועוד שאינני מן הצועקים ביי"א ביי"א, ולא מהעושים שב"א געייא, אלא מבעלי קיבוץ שפתיים, המצפים לרחמי שמים.

אי לזאת אתאנו לחלות פנ"ק דמני"ר נר"ו, כי יעמוד לימין אביון להושיע מצרו"ת נפש"ו, לישדר לן מור מהני איסוריית"א דרב"י, וממעות הבאות ממדינת הים שהקדיש הג' אליה גבאי נ"ע תשורה להביא, במתנה הגונה, בנדבת לב נפשו העדינה. אנא הפלה חסדיך מושיע חוסים, וחבוש לב מחוץ קרוע לרסיסים, במשען כסף ומשענה, להשיב נפש נענה, כי עת לחננה, ואני תפלה לאל נורא עלילה, ישיתהו ברכות לעד יחדהו בשמחה, ובסימו דרוחא מטלא דבדולחא, חופף עליו כל היום יברכנהו, וכבוד והדר יעטרהו, ואורך ימים אשביעהו ימים על ימי מלך תוסיף חיים ושלום.

[בדף אחר נמצאה תוספת למכתב זה:] מראש אמנה אדברה נא, הלא לאמונה קטונתי מכל החסדים אשר עשית ית' ויברך, ומקרב ולב עמוק אודה חסדך ואמתך, כי לולא רו"מ כת"ר נר"ו שהיית עזרתה לי, לא הוסיפו על משכורתי להיות טרף בביתי. ולכן פי יספר צדקתך כל היום תהלתך. מיהו אכתי חסורי מיחסרא, אנ"י מהפך בחררה, ואשה כובשת ירק בקדירה. מטבל בבני מעים השום והשחלים, מגלגל בעדשים וציר של כבשים, כי אין הקומץ משביע את הארי כדי שביעתו, ואין הבור מתמלא מחולייתו. ומה גם שלפי האמת תוספת זה הוא גרעון, ופרץ הוליד את חסרון, וימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לשעבר הייתי נוטל ד' מאות והיום אל השלש"ה לא ב"א, וא"כ נהי שעלה ג' אבל מיהו כנס אמ"ה, ועוד רבו מצערות, יוצאות צרורו"ת, צרר"י איתפסן, איגרי מרפסן, צרת הבת שבגרה ולא אדע שחרה ואנה אפנה לעזרה, אי לזאת אתאנו לחלות וכו'.

מכתב נוסף המבקש עזרה מרבי יוסף חיים (הרי"ח טוב) למימון ת"ח מחכמי בגדאד
מספר קטלוגי: SA-C50-W26-A30.3

מודע לבינ"ה כי כל דורשי שלומך ומבקשי אור פניך, זה בא בשאלת"ו, וזה בא בבעייתו, ואני הנ"ה אני בא לשפוך את נפשי קמי דמור ניהו רבא, כי הקיפוני בלהן וזעון ועק"ן כחומה גבוהה, וילך ראובן וישכב את בלה"ה, אחוז בכבלי, וכסלי מלאו נקלה, כי הזמן דרך עלי קצתו, ויביא בכליותי בני אשפתו, הציבני כמטרה לחצי זעמו וימטר עלי בלחומו. את שני ילדי נדף מצבותיה"ם, באו בנים עד משבר ויצאו נקיים מנכסיהם והנם עוטרים אותי מסביב הם וטפם ונשיהם, גמלי"ם מניקו"ת ובניהם עתיקי משדים גמולי, קיימי עלי ככיסלי, גנוחי גנח וילולי, הבה לנו לחם כי אפס כסף מקלא קלי לבני, השלישי פרסותיו קלוטות, כלוא בבית אין דרך לנטות, לפי שעיניו טרוטות. גם לא חסר עבדך משוגעים, כי הזמן האוהב נאמן הרבה עלי רעי"ם, כבן שיש לו געגועים, ויכבדני בשפטיו הרעים, ולא חשך ממני מאומה אפי' צי"ר של פגעים, והיינו דתנן ד' מראו"ת נגעים, (וכל מין דין) וכל מין דין סמוכו לנא חבור עצבי"ם רבים מכאובים, אך לבל העציב נפש חיי"ם ומלך, אהיה מקצר והולך מרור כורך.

והנה בעת"ה ממחיצתי יצאתי והיום באתי לחלות פני רו"מ כת"ר נר"ו, כי אוזן שומעת ולכל היא נודעת כי סלעין דינרין זוזי דאבא אליהו גבאי נ"ע ממשמשין ובאין. אי לזאת הפלה חסדיך מושיע חוסים צנה וסוחרה במטו מיניה דמור רא"ו-ב"ן בעין יפה, כל שישנו בזכירה, כי היכי דלימטי לן שיבא מכשור"א, חתיכה דאישור"א דאית ביה שיעורא, ולא נצרכה אלא להעדפה כל הנותן בעין יפה.

מכתב תנחומים להגביר מנשה גבאי על פטירת אביו הגביר אליהו גבאי הנ"ל^[9]
מספר קטלוגי: SA-C60-W30-A41.1

אל מול פני המנורה, ליהודים אורה, הוא הודה הוא הדרה, צניף מלוכה מקל תפארה, גבר בגוברין, שמו הטוב נודע בשערים לשם ולתהלה, תפארת וגדולה, גזע היחש והמעלה, מלכא ורופילא, מזרע המלוכה, ריכא ובר ריכא, ה"ה הגביר היקר המרומם, אור יומם, רודף צדקה וחסד כמהר"ר סי' מנשה אליה שלום גבאי נר"ו. אלהי אברהם בעזרו והיה אדירו, ועליו יציץ נזרו, אכי"ר.

פתח הדבי"ר, קול שאון מעי"ר, בפתחי צערי"ם קינות אחביר, כמספד על היחיד המ"ר ימי"ר, כי שר וגדול נפל בישראל דרגא תביר, א"ב נ"ר שר הצבא הן גביר, רבא דעמיה מדרבנא דאומתיה הוא השליט הוא המשביר, ווי דחסרא ארעא גברא רבא דגמיר וסביר, כי חכמת אדם פניו תאיר, כי בתורת ה' חפצו לילה כיום יעיר, וממכון שבתו ישגיח על דל ואביון יתן אוכל למכביר, מחזיק ביד לומדי תורה רחים רבנן ומוקיר, דבדידן הוה עובדא, אנן תלתא כחדא, אתכ"א דידיה סמכינן ומאלי"ה קא ספינן, ועל דא קא בכינן, ווי לאבידה, אבי התעודה, נפש יפה וחמודה, צווחינן ככרוכיא, בייא בייא, בקל עציב מקרקר קיר, וי-הי בהעלות ה' את אליה"ו בצער"ה השמים עת הזמי"ר, איכו השתא לשוננו נגביר, ותפלה נשא בעד נפשו הזכה אור זך ובהיר, אלי"ה לגבוה סלקא מידי אביר, לחזות בנועם ה' אור נעלם וטמיר, הוא מרומים ישכון בתוך ההיכל והדביר, נפשו בטוב תלין ונשמתו בגנזי מרומים כאור החמה תזהיר, ורוחו נתלונן בצל אל כביר, וזרעו יירש ארץ שם הבכור מנש"ה, יהא רעווא אכוליה כרכא תירום רישיה, וינשנ"ו אלהים את כל עמלו, וינחמהו מאבלו, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולו, וישמהו אלהים כאפרים וכמנשה, ויבורך מפי עליון בזאת הברכה אשר ברך משה, בכור שורו הדר לו הדר"ן עלך הנוש"א, וקרנ"י רא"ם קרני"ו קרנא דלא כלייא רמייא אנפשיה, סלעין דינרין דגורי"ן דפורין ריבבות אפרי"ם והם אלפי מנשה, מברכת"א חביטא ליה בכל אשר הוא עושה, וירום מאביו כסאו ומלכותו תנשא, ויעמוד בתעל"ת הברכה במוט"ב תלתא דמשוו רבנן קדישי^[10], מזוני רויחי מלי חופניה טיבותא דהבא פריכא, ארגוונא ילבש והמנינא, וליעול כי בנ"י בני סמיכי וזרעו לברכה, וחיי אריכי להעלות ארוכה ובריא אולם, כירח יכון עולם, אורך ימים ושנות חיים, ושלום עד העולם.

מכתב התנצלות על מכירת אתרוגים שלא הוכשרו לדעת מרן הגאון רבי יוסף חיים^[11]
מספר קטלוגי: SA-C40-W22-A39

שמועה שמעתי בלחישה ותרגז בטני, כי לב רו"מ כת"ר נר"ו עלי ע"ד מכירת האתרוגים נגד דעתו דעת עליון, ולכן חשבתי למשפט לבא עם הספר להצטדק ולגול אשמה מעלי ולתת דין וחשבון לפני כסא כבודו.

הנה י"ב אתרוגים הם, צא שנים מהם שהיו מעוכים וכתותים, נשארו יו"ד. צא מהם ב', הא' הוא אותו שעיקר גידולו הוא בלי פיטמא, והב' אותו שהיה היקף עיגול הדד שלו שלם בלי חסרון, ששנים אלו יצאו בכשרות מלפני רו"מ כת"ר נר"ו כאשר ראום עיני כבודו. נשארו ח', צא מהם ה' שנמכרו במומם לבעלים, ב' מהם לח' מיכאל, וג' לאחרים. והתנתי עמהם בפירוש לפני כל חכמי הישיבה הי"ו, שאני מוכרם ע"ד שהם פסולים לדעת רו"מ כת"ר נר"ו, וסברו וקיבלו^[12]. נשארו ג' שאלו נמכרו בשגגה קודם זה, בעת שהתירו פרושים את הדבר, וא"כ אין אחריותם עלי רק על המתירים, כי על פיהם עשיתי. וכבר אתרוג אחד מהג' הנז', הראוהו לחכם אחד רשום שאינו מחכמי ישיבתינו הי"ו, וא"ל טוב ויפה הוא, ונתן קצבה לדמיו, ושלשתם כבר נשלחו חוץ למדינה וא"א להשיב. ומי יודע [ששנים האחרים] יש, לא היה עיגול הדד שלהם שלם, וא"כ נקיים הם מידי שמים, שהאמת אגיד שכשהתירוהו פרושים לא השגחתי עוד על עיגול הדד אם הוא שלם או לאו, יען סמכתי עליהם. ואחשוב שהמגידים בודאי דלא סיימו קמי דמור גופא דעובדא היכי הוה. אבל חס ליה לזרעא דאב"א למיעבד נגד דעת רו"מ כת"ר נר"ו. וחדשות אני מגיד, שמקצת מן החכמים הי"ו, אומרים שגם לפי"ד הרב 'ביכורי יעקב' ז"ל יש להכשיר, יען שיו"ט ב' גם הוא נכנס בגדר הס"ס שכתב הוא ז"ל, לפי שהרבה פוסקים ס"ל דיו"ט ב' דינו כשאר ימים, אך אין אני צריך לכל זה כנז"ל.

ואין עוד, כ"א חלות"י היא נגד פני עליון, ישלח עזרו מקודש ומציון יסעדנו, ויחלימהו ויחייהו, ועל קו הבריאות יעמידהו, ויאריך ימים על ממלכתו כצאת השמש בגבורתו.

מכתב מחאה עבור חכם אחד בשם "חיים"
מספר קטלוגי: SA-C50-W27-A125.3

אחרי עתרת החו"ש וכו'. הנה אנחנו באים באר"ש. ידיע להוי לרו"מ, כי לדאבון לבנו יצאו אנשים מקרבנו מהנעלמי"ם והינ"ם עולבים, נראים כאוהבים סב"י פשע וסב"י דסור"א, מאנשי הר צבועים, דמשרו (ניגרא) ועקיצתם עקיצת עקרבים, אמרי מילי חשוכי, מלחיך פינכי, בוטה כמדקרות, אשכולות מרורות, נשיכות שונא נעתרות, קבר פתוח גרונם וחץ שחוט לשונם, יביעו ידברו עתק כמתלהלה היורה זיקים, הכל באבק לשון הרע דאביק ביה מיבק, כל רוחו הוציא כסיל על חד מדידן דשייף עייל, ובשוט לשונו הכה את חיי"ם ברצונו, אין חכמה ואין תבונה מה הלשון אומרת מי האיש החפץ חיים למה לי חיים, מכה בלתי סרה בזעם ועברה, ולפני רו"מ הטיח עליו דברים קשים כגידים ומרים, ובלשון מרמה נתן כבודו לכלמה, שפך עליו בוז וחרפה הכסיפו פניה משום כסופא עשאהו כאשפה, ובפה חנף השחית רעהו חיים בלעו ולא הביט אל עושהו. זה דרכו בהלילו דמיסרך איסרוכיה, מלחיך פינכי, מכה רעהו בסתר, עבר ושנה ונעשית לו כהיתר. אי לזאת אוזן שומעת תוכחת חיי"ם לאהבת האמת והיושר הקיימים, חיובא רמיא עלן להודיע בשער, שאין כאן לא דובים ולא יער, וכל אלו דברים הדברים אין בהם אפי' קרטוב של אמת, ואין זאת כי אם רוע לב משנאה כבושה בוערת או מאהבה מסותרת. ודי הוה צבא הוה משפיל ואין מידו מציל. וכבר גברא איתמחי דלא חש לקימחיה. והאמת עד לעצמו והוא לה' יגיה, דמי שלא ראה את החודש היאך יבא ויעיד. ומאן דלא ידע לאשתעויי מטפ"ש ועולה ומגמגם בלישניה, ועדין לא הגיע אפי' לרועה בקר משום דמופכה, היאך יהא בקי בערכי"ן והוא מקטני וחיסורי מחסרא היכי קתני. ומאן דלא ידע מאי קאמרי רבנן, היאך יהא מונה שבחן, אין זה אלא מן המתמיהין, כ"ע מרנני לו כמיניה אטו בשופטני, באופן שכל מאי דעביד המאנ"ה לא מהני, וכבוד המתאנ"ה במקומו חונה. ויה"ר מלפני שוכן סנה, שישפות שלום לנו כאשר ידבק האזור במתני, ולישדר לן משי"ח לפי תומ"ו ייתי ונחמיניה.

קטעים ממכתביו לגדולי תורה
מספר קטלוגי: SA-C20-W9-A102

א^[13]. ועל תלונותיו עלי בדבר פ', הנני רואה כי לשוא אוסיף עוד התנצלות, אחרי התבונני ממכתבו כי לא שם עינו ולבו על דברי הראשונים אשר יש בהם די הנקיון, ואם לא ינקני באלה, כל הדברים יגעים. אולם במה שנוגע לדינא לא אשא פנים בתורה, כי לא אדע חנופה, גם לאשר גובה ארזים גובהו. ותורת ה' התמימה חופש"ה נתן לה להיות כל איש שורר בביתה, ומבקר בהיכל קדשה, היא בית אמנו וחדר הורתינו, שעריה ודלתותיה פתוחים לכל דופקיהם, ודורשי ספיה"ם עוד על גבי מרומים תקרא ברוך הבא בשם ה', אי לזאת ארהיב עוז בנפשי לאמר וכו' וכו'.

ב. בברכת הדיוט אל תהי קלה, דרברבנותיה דמור יסק לתמידא, על כל שכיות החמדה, ואבני נזר אודם פטדה, כנפשו החמודה, וכנפש עבדו גמול ידו הדה.

שפל מאד עני ונפשו נמוכה [ר"ת שמעון] / אובד העצות רוחו נבוכה [ר"ת אהרן] / אליך גאון ספיקותיו יעריכה [ר"ת אגסי].

ג^[14]. רב תנא הוא קופת הרוכלים, פריו קודש הלולים, אוצר החכמה והמדע, שמו בשערים נודע, כהימן וכלכל ודרדע, דכייל בקבא רבא, בהויות דאביי ורבא, נהירין ליה שבילי דים התלמוד, שיחתו צריכה לימוד, ולו י' ידות בס"ת הבוצינא דנהורא, גל של אגוזים, סוב"ר הרזי"ם, נחל נובע מקור חכמה, צופה ומביט בשיעור קומה, בל"ב נתיבות פליאות חכמה, ה"ה החכם השלם הכולל, אור ז' הימים, המקובל האלהי החסיד העניו כמהר"ר פב"פ נרו. אלהי אברהם בעזרו, והיה אדירו, אכי"ר.

מאחר עלות גדול השלום שלמ"י חובה ושלמ"י נדבה, קול קורא במדב"ר בערבה, קול הנער עבד לאדוני כורע ומשתחוה כרע כחיזרא, עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה לפני הדרת ומעלת כסא כ"ת, ואת יקר תפארת גדולתו, ואחרי קומי מכרוע על ברכי עיני לשמיא נטלית וארימית ידו בציל"ו באמת אמרו עבד מברך לרבו, יה"ר תרב גדולתו כצאת השמש בגבורתו, ואבני נזר מתנוססות על אדמתו.

ד. שמן הטוב הקדוש מקורו יזיל ויפיע, לאחד המיוחד ונוגה לו כזוהר הרקיע, דיליה נהירין שבילי דים התלמוד, שיחתו צריך לימוד, אוצר החכמה והמדע, שמו בשערים נודע, ומאיר עיני חכמים, אור ז' הימים, בוצינא דנהורא, אספקלריא המאירה, עמודא דנהורא, לו י' ידות בסתרי תורה, נחל נובע מקור חכמה, צופה ומביט בשיעור קומה, ה"ה לכל חסידיו, החה"ש חסידא קדישא, מוכתר בכתר ענוה המקובל האלהי כמוהר"ר פב"פ הי"ו. אלהי אברהם בעזרו, והיה אדירו.

מכתב לקרובו שעלה לארץ ישראל^[15]
מספר קטלוגי: SA-C100-W49-A51

[ש' תרל"ח] אחדש"ה וכו'.

נודיעכם בטוב, מקווים כי מצב כוחכם טוב גם כן. הנה המכתב מס' 5, אדר א', הגיע אלינו, והודינו לאל יתברך על שאתם בבריאות טובה, ושמחנו הרבה שחפץ ה' בידך הצליח, וזכית לשבת בארץ הקדושה והטהורה, לרצות אבניה ולחונן עפרותיה, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, ההר חמד אלהים לשבתו, ציון היא קרית מלך רב, מחמד כל עין, תאוות כל לבב. אשריך מה טוב חלקך, ומה נעים גורלך, ומה יפה מאוד ירושתך, יהיה ה' אלוהיך עמך לא ירפך ולא יעזבך, והיית כעץ שתול בבית ה' בארצות החיים, וגם עד זקנה ושיבה ברבות הטובה דהבא פריכא, כי שם צוה ה' את הברכה, חיים עד העולם.

ועוד הזכרת ענין הכסף אשר מגיע לך מה"ר עבדאלה, יתכן שנקח ממנו. ואם תשאל על סיבת האיחור לתשובה למכתבכם עד היום. הוי יקירי, אתה אינך יודע כי פתאום בא השודד עלינו, ונפלה עט"ר, אבינו רועינו^[16], ויקרא לו ה' שלום לאמר, קום עלה בית אל ושב שם ונלקח [...]

מליצת הספד על אביו ר' אהרן
מספר קטלוגי: SA-C120-W59-A119.2

קול יללה אשמיעה, ומספד מר אביעה, נהי בכי ארים, קול תמרורים, איך נפלו גבורים, אבות והורים.

קול קורא גבר, עייל בלא בר, צועק בלב חמרמר, וקרא זה אל זה ואמר, אבינו מת במדבר, וימת שם אהרון בראש ההר, א"ב אזיל וכו'.

קול אומר קרא, וי לצרה, אליכם אחים אקרא, קראו בגרון, אוי על גניזת אבינו אהרון.

קול צעוק במרה, קראו צום וכו', שאו קינה סורה, ביום תוכחה וצרה, יום זעם ועברה, יום הרם המצנפת והסר העטרה, אם בא השודד עלינו, ונפלה עטרת ראשינו, ולקח את מחמדי ענינו, אבינו הורינו, ויקרא לו ה' שלום קום עלה בית אל ושב שם, ויאסף אהרון אל עמיו במנוחות שאננות, ועזב אותנו לאנחות, ובא אהרון אל אוהל מועד, לבינו עליו יכאב.

צעקו בנים ולא ענם אב, כי אתה אבינו למה נטשתנו ואנא עזבתנו, מה זה מיהרת ללכת, הן עוד היום גדול לא עת האספו, אוי להם וכו'.

לן יאות למבכה, לן יאות למספד, קשרו מספד וחגרו שקים, וסבבו הסופדים בשווקים, אחימו הספידא על אבא דלביש מידה, זה דרכו דרך ישרה, קובע עתים וכו', בורח מן הכבוד והשררה.

שייף עייל שיף נפיק, ענותן וכו' הן צדיק בארץ ישלם, ענוה גדולה מכולם, מדת הבטחון היתה בו ומשליך על ה' יהבו, הולך צדקות, דבורו בנחת עם הבריות, נשא ונתן באמונה, את עמיתו לא אנה, לא אונאת ממון ולא אונאת דברים, מן הנעלבים ואינם עולבים שומעים וכו', שמח ביסורים, ומצדיק עלו את הדין ומקבלו באהבה, גם זו לטובה, פזר נתן לאביונים משאר בשרו מתן בסתר, צנוע במעשיו, מעביר על מדותיו, על דא ודאי קבכינא, קומו הצרי"ם, זעקה גדולה ומרה לשמים יעלה, עת לעשות נחפשה דרכינו ונחקורה, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, לכו ונשובה אל ה', שערי דמעה לא ננעלו, אולי יחנן ה' צבאות בעד השארית הנשארה ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, והיתה זאת מזבח כפרה עלינו ועל כל בית ישראל, גדולים צדיקים במיתתם טפי מעלי.

מה הלשון אומרת, מילין לצד עילאה, וינחם על הרעה, ינחמנו ממעשינו ולא נוסיף עוד לדאבה, והיה המחנה הנשאר לפליטה, ונפש היפה היא העול"ה, קמי שמייא גלייא, והיתה מנוחתו כבוד אל הקודש פנימה מעלה עולתו, אלף עולות יעלה, עומד ומשמש למתקף ברחמי, אב על בנים חיים, תפארת בנים יציצו ויפרחו, ה' עליהם יחיו, ולכל עדת בני ישראל תכון תפלתנו, לשום לאבלי ציון פאר מעשה תהלה שיתין הילולי.

ראה ה' והביטה, שבט נוגש ופטיש מכה קציר כלה קיץ וכו'. אנא ה' השיבנו על ארצינו ואל נחלת אבותינו ובא לציון גואל. ה"ן משיח לישראל, בזרועו יקבץ טלאים ושבו בנים לגבולם, יראו עינינו ושמח לבנו מקום מקדשנו בנוי ומשוכלל, שמחה שלימה אז ימלא ...

מליצת הספד על הגביר אליהו ן' דוד יוסף^[17]
מספר קטלוגי: SA-C60-W31-A41.2

פתח דברינו יעי"ר קינים ונהי והי יחביר, פתח באיכה, עין במר בוכה, כי קול ברעה נשמע נהי בכי תמרורים, על כי פרץ ה' פרץ במחנה העברים, אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים, נפלה עט"ר ויעל אליה בצער"ה השמים, לזאת יחרד לבנו, קול שועת בת עמי מארץ מרחקים, אחינו שבכלכת"א עדת אבירים, זעקת שבר יעועהו נהי בכי תמרורים.

פתח דברינו יעי"ר קינין ונהי והי יחביר, פתח באיכה, עין במר בוכה כי קול חרדה שמענו, ונשמע וימס לבבנו, לא טובה השמועה על דברת פתגם מעשה הרעה. קול ברע"ה נשמע, נהי בכי תמרורים, כי פרץ ה' פרץ במחנה העברים, ויקח את אדוננו מעל ראשנו, מחמד עיננו צבי תפארתנו, רישא דעמיה מדברנא דאומתיה, אחד המיוחד מן הרמתים ויעל אלי"ה בצער"ה השמים, אזיל בלא זימניה, עודנו באבו יקטף, מחוסר זמן לא עת האסף, לזאת יחרד לבנו מה זאת עשה אלהים לנו, בנקור לנו כל עין ימין, הצדיק אבד, חבל על דאבדין ולא משתכחין, באמת אין לנו תמורתו, כי במקום וכו'. הן צדיק בארץ, גודר גדר ועומד בפרץ, במקום שמצינו כבוד עשרו ויקר תפארת גדולתו, שם מצינו תורתו ויראתו, נשיא אלהים, גדול העדה, הוא זיוה, הוא הדרה, הוא הודה, שמו נודע בשערים, הולך צדקות ודובר מישרים, פזר נתן לאביונים, לחמו ניתן מימיו נאמנים, טוב ומטיב כולו מלא חסדים, חכו ממתקים וכולו מחמדים,

הוא מרומים ישכון במחיצתן של צדיקים ואנשי אמונה, ונשמתו תהי צרורה בצרור החיים לפנים ולפנים במחנה שכינה, וזכותו יעמוד לעולם להליץ טוב בעד זרעו בר"ב חס"א וחנ"א, ועל גוזליו ירחף ובאברתו יסך להם כסוחרה וצנה, ובעל הנחמות ינחמם מאבלם, והיה להם ה' לאור עולם. וכמו שהיה עם האב יהיה עם הבנים, נטיעות יהיו דומות לשרשים, דשנים ורעננים, בגדול החל, גדול אדוננו יוסף עיננ"ו, נטע נאמן, בר אוריין ובן ראמים. ואחריו הדר, אחיו ואחיותיו הקטנים עם הגדולים, הנאהבים והנעימים אחים שלא יתפרדו, יחדיו יהיו נעים שבת אחים גם יחד, מה טוב ומה נעים, ואשר בכל אלה מזרע המלוכה ומן הפרתמים, כולם כא'[חד] ה' צבאות יגן עליהם, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבוליהם, ישיגו ששון ושמחה ונסו יגון ואנחה, ויהי שלום בחילם ושלוה באהולם, יבורכו מפי עליון איש אשר כברכתו כן יבורך גבר, כירח יכון עולם וכצאת השמש בגבורתו, יושיבם לנצח ויגביהו לעילא מן כל ברכתא ברכות הטובה כפולה ומכופלה, מלא חפנייהו טיבותא, בית צדיקים יעמוד וקרנם תרום בכבוד, ויקויים בהם מק'[רא] שכ'[תוב], תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים, ואבני נזר מתנוססות על אדמתם, מאירים כספירים, ויאריכו ימים ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ברוב עוז ושלום.

מכתב להגאון רבי יצחק פלאג'י מאיזמיר בעל ספר 'יפה ללב' על רצונו לשלוח ספרים לבגדאד^[18]
מספר קטלוגי: SA-C90-W43-A43

אחרי עתרת החו"ש [=החיים ושלום] כמשפט לאוהבי שמו הטוב, מוד"ע לבינה, כי הגד הוגד לעבדו כוונת מעכ"ת הראוייה ע"י אמצעי שלם פב"פ נר"ו, ואשר רחש לבו דבר טוב לזכות את הרבים ע"י משלוח ספרים שאינם בנמצא אתנו, תשואות חן חן לו ולפעלא טבא אמרינן יישר.

אכן מה שרצה רו"מ לידע כמה תופסי ישיבות יש בעירנו? האמת אגיד כי לא כאשר ידמה רו"מ כן הוא. כי בעוה"ר אין כאן "ישיבות"^[19], רק "ישיבה" אחת בעולם, המתנודדה כמלונה בהיותה מתפרנסת מכוללות הקהל, וממוני הזמן הם מאותם האומרים, מי יתן לי ת"ח ואשכנו כחמור [פסחים מט, ב] ר"ל, ולכן חכמת סופרים תסרח [סוטה מט, א] וכו', ולקצר אני צריך כדי שלא להדאיב נפשו היפה^[20]. ונוסף יגון על יגוננו בהיותנו מחוסרי ספרים, ואין אומ"ן בלי כלים ובפרט בזה"ז אשר יציצו חדשים לבקרים ספרים לאין קץ, ובלעדם לא ירים איש את ידו להבין ולהורות. ובהעלות זכרונם במקצת כסיפר"י דבי רב אב"א אריכא חיים ומלך זצוק"ל, ואפ"י רברבי נר"ו^[21], אשר זכינו אליהם באמצעות המאה"ג הרב תנא דב"א זיע"א^[22]. אנחנו תמהי"ם על רבויים, אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו.

וכעת אשר העיר ה' את רוח רו"מ הי"ו, ושמים ל"ו זכו לגלגל זכות ע"י [=על ידו], תקותינו תעודדנו כי עוד מעט ונחת שולחננו מלא דשן ספרים, מינים ממינים שונים, ומקרב הלב עמוק נודה חסדך, ולעד נספר תהלתך.

ומן המודעו"ת ולפני"ם, שכל ספרי המחברים ז"ל, עד אחרון אחרון חביב החיד"א ז"ל ועד בכלל, רובם ככולם נמצאים אצלינו, אך הספרים אשר יצאו לאור לאחר מכן, נהפוך הוא כי רובם ככולם אינם בנמצא אצלינו, אך מעט מזעיר, ואותם אנחנו מבקשים ממעכ"ת. וידוע להוי למלכא, כי אין מגמתינו רק על ספרים השייכים לענין דינא לפסק הלכה, כמו ספרי פוסקים על הש"ע, או ספרי שו"ת וכיוצא, אבל ספרי דרוש ואגדה וכיוצא, אין אנו צריכים להם כלל. וחנותנ"ו במדב"ר אחת שאלנו, שבתחילה שישלח לנו מעכ"ת נר"ו רשימה אחת מכל הספרים המחודשים הנמצאים אצלו, ויעמד כל מין בפ"ע, דהיינו ספרי פוסקים על הש"ע לבד, וספרי פוסקים בעלי המערכות על אלף בי"ת לבד, וספרי שו"ת לבד. וכל ספר וספר, ירשום מחירו בצידו.

מכתב לסוחר ספרים
מספר קטלוגי: SA-C110-W53-A109.1

אחרי עתרת החו"ש כמשפט לאוהבי שמו הטוב. הנני להודיע שנכספה וגם כלתה נפשי להסתפח על רגלי פורשי שלומך, ולהיות מאנשי בריתך עושי עמך מקנה וקנין במסחר הספרים. והאמת אגיד כי מאיזה ימים השגתי רשימת הספרים של אדוני משנת תר"ם, וראיתי המחירים שנקצבו עליהם יקרים המה למאד. כי בעון כהיום הזה מחיר הספרים בעירנו ירד עשר מעלות אחורנית מערכם מקדם, ובטח שכ"ז לא נעלם מעיני אדוני. ושוב הוגד לי שיש רשימה חדשה מאת אדוני משנת תרנ"ב, אבל לא יכולתי להשיגה. ובל"ס [=ובלי ספק] שהוריד בה את השער, כי בודאי שגם אצלכם נגרע מחיר הספרים מערכו הקדום, כי אתם הסיבה ואנו המסובב. לזאת אחלה אדוני לשלוח לי הרשימה מש' תרנ"ב, לראות המחיר החדש אם פריו ישוה לי. ועוד הן אדוני הבטיח בהערה נומרה [=מספר...] לנכות ראבאט^[23] לכל מוכרי ספרים, אבל לא פירש כמה. לזאת עסקי יאלצני להטריח על רו"מ שיפרש לי שיחתו כמה ראבאט ינכה למאה. ולהיות שכפי ריבוי הסכום כך ריבוי הניכוי, לכן יפרש אדוני כמה ינכה לר' וכמה לש' וכו' עד האלף. ומדת חסדו תרשני להפציר בו להגיד לי הראבאט היותר גבוה והיותר אפשרי להיות, כדי לשית עצות בנפשי אם אראה שכר טוב בעמלי והתועלת היוצאת מזה אל חיק אדוני תשוב. גם יבאר לי בטובו ערך הלירא שטרלינג, וערך הפראנק, איך הוא כעת אצלכם כדי לראות הזה יכשר לשלוח או זה,

[..5]      [...]

65        תל[...]

40        ת[...]

14        מצרף לחכמה

24        שם עולם

23        תולדות חכמי ירושלים

16        ס' צחות

08        לוחות העדות

14        מגן אבות

254

20        דודאים בשדה

374

מכתב בקשה ותנחומים לבני הגאון רבי מנשה סתהון גאב"ד ארם צובא^[24]
מספר קטלוגי: SA-C60-W32-A101

מאחר עלו"ת גדול השלום וכו', על דברי הבצרו"ת המצריו"ת העבריו"ת חולי הרו"ח רח"ל שחל להיות אצלכם, שמענו ותרגז בטננו על שמועה כי באה מפי סופרי"ם ומפי ספרים, ונמס כל לב ורפו כל ידים כי פרץ ה' פרץ במחנה העברים עדת אבירים, מה זאת עשה אלהים לנו, יגער ה' בך השטן שככה השבעתנו מי המרים המאררים. אדהכי והכי קול מבשר מבשר ואומר בריך רחמנא האל המושיע רחום וחנון אשר חמל על עמו וינחם ה' על הרעה ויאמר למלאך המשחית הרף ידיך ותעצר המגפה מעל ישראל והיה המחנה הנשאר לפליטה. ומובטחם בצור מחסי שהחיים והשלום על ישראל ועל רבנן כלו שליו ושאנן, ששים ושמחים ברבות הטובה, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. איכו השתא מה הלשון אומרת מלין לצד עילאה שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולם, ישליו אוהלם ולא יטה לארץ עמלם, ושמחת עולם על ראשם. ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, השקט ובטחה, וישבתם לבטח עוד כל ימי הארץ, איש אשר כברכתו יבורך גבר לשם ולתהלה, חיים עד העולם.

מאחר עלות וכו', ראש שבט"י עט"י המדבר"ה, גופא כרע כחיזרא, עלי דברי הבצרו"ת יוצאות צרורו"ת אודנא דשמעא, קול נשמע במחנה העברים מפי כתבים ומפי ספרים, ונשמע וימס לבנו אל הלקח ארו"ן האלהים ונפלה עט"ר הצדיק אב"ד מנש"ה הבכור, רישא דעמא מדברנא דאומתיה, שמו נודע בשערים, עומד לנס עמים, דן את הדין ידין לאומים, כרב באשור"י וכשמואל בדינ"י, רב גובריה ורב חיליה, פעולת צדיק אין די באר, הטוב והמטיב חסדא הוא וחסדאין מיליה, נפש האדם הגדול, מעוז ומגדול, תהי צרורה בצרור החיים, הוא מרומים ישכון במנוחות שאננות בארצות החיים את ה' אלהיו באור פני מלך חיים זיע"א. ורחמין למיבעי עיני לשמייא נטלית, מי שהיה עם האב יהיה עם הבנים, נטיעות יהיו דומות לשרשים, דשנים ורעננים, יושיבם לנצח ויגבהו לעילא מכל ברכתא, ברכות הטובה כפולה ומכופלת מלי חפנייהו טיבותא, ה' צבאות יגן עליהם ונסו יגון ואנחה, והיתה הרוחה השקט ובטחה ששון ושמחה שמחת עולם, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולם, ישליו אוהלם ולא יטה לארץ (מנלם) ונחלו לעולם אורך ימים ושנות חיים עד העולם, אכי"ר.

^[25] כמו כן נודיע לכם שקיים שטר אצל המרוחם נ"ע כתוב בשמו על שמעא הלוי, והשטר הנזכר מיועד לנו. וכבודכם יודעים בענין שמעא הלוי שהמרוחם עט"ר מאד השתדל בו וכתב עליו שטר, וכעת איננו יודעים היכן נמצא השטר הנזכר. לכן נבקש מכם לחפש אחריו בעזבון עט"ר המרוחם נ"ע, ותודיעו לנו על מקום הימצאו. ואנו לא שוכחים ח"ו את החסד שעשה עמנו עט"ר, ובודאי שכרו כפול ומכופל בעוה"ב והולך לפניו צדקו בעולם הנצחי, וכמו כן ב"ה לא יחסר דבר מכל צד שהוא, ולעולם נודה לכם על נדיבותכם ואתם תמיד בטוב ושלום.

מכתב לדייני ארם צובא
מספר קטלוגי: SA-C90-W45-A34

אל שלומי אמוני ישראל, ראשי גולת אריאל, המה הגבורים עדת אבירים, ונאספו שמה כל ההדרי"ם, החכמים השלמים, הגדולים הרמים, מבחר עצומים, הרבנים המובהקים מלאים זיו ומפיקים, מינייהו מלכי מינייהו אפרכי, החורים והסגנים, הדיינין המצויינים, יושבי על מדין ק"ק אר"ץ טובה יע"א. אתה ה' תשמרם וכצנה רצון תעטרם כיר"א.

מאחר עלות גדול השלום, שלמ"י חובה לשלמ"י נדבה, קול קורא במדב"ר בערבה, קול הנער עבדא דרבנן דמחוי קידה, כרע כחיזרא עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה לפני הוד יפעת כסא כ"ת, קומי מכרוע על ברכי עיני לשמייא נטלית וארימות ידי בצל"ו, באמת אמרו עבד מברך לרבו, בית צדיקים יעמוד וקרנם תרום בכבוד, עלה יעלה כמה מעלות טובות, לעילא מכל ברכתא בברכה המשולשת מלי חפנייהו טיבותא, ויאריכו ימים על ממלכתם ואת יקר תפארת גדולתם, ירום ונשא וגבה לעד ונחלו לעד החיים והשלום.

אותותי אלה יוצאות חנונות לחלות פני קדשו על דברת שמו"ע בן אחיכם שמעא הלוי יצ"ו. ^[26] מעלת כבודכם יודעים שהוא חייב לנו סכום... לירות. ובהיות עטרת ראשינו הרה"ג מוהר"ר מנשה מטלוב סתיהון נ"ע בחיים, שלחנו ממונה על הנזכר, והרב פסק ב- ... לירות וכתב עליו שטר בשמו, והיה בינינו תנאי פרו"ע פרעו"ת חוב הנזכר אל עטרת ראשינו נ"ע שכר טרחו. ובעוונות לפני הכנסת הסדר נפל עט"ר ואינינו כי לקח אותו אלוהים לשכון במנוחות ועזב אותנו לאנחות, והשטר נשאר בידי בניו של המרוחם נ"ע. ובעבר כתבנו להם מכתב שימסרו את השטר בידי הממונה שלנו הג' עזרא פרג' דוויך הי"ו^[27], למרות שאנחנו לא מחוייבים בשם דבר, היות והמנוח נ"ע לא דרש מאתנו, עם כל זאת נקל אם תקבלו את דרישתינו ולא נפחית ממנה שום דבר, אבל הם לא הסכימו. והם גרמו לנו נזקים, וגם [החוב] הנזכר, שייך לאנשים יראי השם ואין לאל ידם ועוסקים בתורה מתוך דוחק, ועיניהם תלויות על זה^[28]. על כן חלותי היא למעכ"ת, אמרו להם למסור את השטר לממונה שלנו הנ"ל, והענין יסגר בכי טוב. עט"ר אביהם נ"ע שעשה מעשים טובים ו"הלך לפניו צדקו", והם חייבים להשלים נטיעות דומות לשרשים. וכבר הודענו להם כי בעוה"ז השגנו את זכיותינו מ"שמאע". אנחנו לא נפגע בהם מפאת כבוד עט"ר נ"ע אשר השתדל מאוד בענין הזה, ובוודאי יגיע אליו נחת רוח כאשר אנחנו רואים את מעשי ידיו שעשו פירות להציל עשוק מיד עושקו. ובין דא לדא אצא בקידה ובתחנה ובפי תחנה לשוכן מעונה דרברבותייהו דרבנן יסק לתמידא, על כל שכיות החמלה, ואבני נזר אודם פטדה ובסימו דרוחא מטלא דבדולחא, ההלל והשמחה יחדיו יהיו תמים, כאורים ותומים אורך ימים ושנות חיים ושלום.

מכתב ראשון לחברותא שלו בקבלה בבחרותו, הבחור ראובן
מספר קטלוגי: SA-C10-W3-A105

בהנ"ו

יחא יערו יבוהא רשא ישפנך דעוי כל ינאש הצור לטבל תוקולחמה יובירו םירבדה

[=אחי ורעי אהובי אשר כנפשי, ידוע לך שאני רוצה לבטל המחלוקות וריבוי הדברים]

אחי ורעי אהובי כנפשי, יודע לך שאני רוצה לבטל המחלוקות וריבוי הדברים שביני ובינך ובין הילדים^[29], והוא בענין זה כי הנני מודיעך שאעפ"י שחכם שמואל צוה עליך ועלי שלא ללמוד דשכ"ץ דהיינו קבל"ה בא"ש ב"ש, ואנחנו עשינו כל מה שאמר לנו ח' שמואל כמו דלבי ולבך ידעי, עכ"ז הם הילדים אינם מאמינים בנו, ובפרט יעקב, וטינא היא בלבם כי כל איש עקו"ב יעקו"ב הכי קרא שמו יעק"ב ויעקבנ"י. ואפי' שבפנינו לא אומרים, מ"מ מאחרנו אומרים, ולהסיר שט"ן מלפנינ"ו ומאחרינ"ו (שט"ן הוא יעקב. כיצד, כי כשתמנה יעקוב מלא בוא"ו במספר קטן יעלה י"ז. וכשתמנה ג"כ שטן במספר קטן יעלה י"ז הרי שט"ן הוא יעקוב). דרשתי וחפשתי באיזה אופן נוכל להנצל מחרב פיהם, ותהי לדל תקוה ועולתה קפצה פיה, ולא מצאתי אופן חשוב אלא כמ"ש התנא [אבות א, יז] "ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", דהיינו שאעשה עמך תנאי לפני כל הילדים שלא אדבר עמך מעתה ועד ר"ח אלול, ובזה אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. כך גמרתי בדעתי הקצר והחסר. והנני מודיעך קושט דברי אמת שלא תאמר שכוונתי שלא ללמוד עמך, ולפיכך אני דוחה אותך מעלי בקנה רצוץ, וכ"ז הוא מרמות ותחבולות. זה אינו, אלא תדע נאמנה כי אהב"ה רב"ה ואהב"ת עול"ם ואהבה שאינה תלויה בדבר אהבתיך מעת שהיית נער לא ידעת דבר, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אשר אהבתיך. ומאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך, אמרתי ללמוד עמך חכמת הדשכ"ץ, ואראה דלא מסתייעא מילתא, ומה לי לעשות שרצוני לעשות רצונך, אבל השאור שבעיסה דהיינו השט"ן שרמזתי לך למעלה הוא מעכב, ויותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. ועמדתי אני וראיתי שבאיזה אופן נוכל למצוא את דרך ע"ץ החיי"ם ואכל וחי לעולם, וראיתי שלא יש דרך ישר כמו זה שאמרתי שכ[ש]נשמיע קול במדרש לאמור שאפי' דבור א' אין אנחנו מדברים זה עם זה, הם מתאמתים. ובשביל זה נוכל ללמוד ימים רבים, כי כל אלו הדברים תשכח מפיהם. זו היא כוונתי ואם האדון יש לך אופן אחר או עצה אחרת הנה מה טוב. עוצה עיצתך ונשמענה וכי יבא דברך וכבדנוך ושלום.

הכותב מעם לא אלמון

הצעיר שמעון אהרן יצ"ו

והתשובה שתשיבני תכתוב אותה בזה הנייר דווקא כדי שלא יודע הדבר.

מכתב שני לחברותא שלו בקבלה בבחרותו, הבחור ראובן
מספר קטלוגי: SA-C10-W4-A105

בהנ"ו

לראובן אהובי שלום

לפי שראיתי בע"ח ענין חשוב אמרתי לכותבו לך, והוא לענין המרגלים וז"ל, ונבאר עתה ענין המרגלים מה היה כוונתם ליכנס לא"י מאחר שאינם מבחי' זו כי הם מבחינת לאה, וא"י בחי' רחל. וגם מרע"ה מה על בדעתו וגם למה הש"י לא התרצה בשליחות ההיא, וכמארז"ל [סוטה לד, ב] שלח לך [במדבר יג, ב] לדעתך, אני איני מצוה לך. וגם לידע מהו בחי' המרגלים עצמם, והשליחות והפעולה בעצמה מה עניינה. ומי הם יהושע וכלב שהיו בכלל המרגלים ויצאו אח"ך מכללם. אבל הענין הוא, כי הנה נת"ל [=נתבאר לעיל] שמשה הוא בחי' יסוד אב"א שבתוך ז"א מחזה ולמטה, ואע"פ שהארותיו הם ב' מטות, ודור המדבר שהיא לאה, עכ"ז היתה כונתו לתקן גם את רחל אע"פ שהיא הארת אימ"א, אף בזמן שהארת דור המדבר דהיינו לאה קיימת, והיו שתיהם מאירות ותזדווג רחל עם ז"א בסוד ה' בחכמה יסד ארץ. כי אבא נק' חכמה, בטבעו לאהוב את בתו היחידה בין הבנים ע"ז בס' הבהיר. ולסיבת תיקון זה שלח מרגלים ההם אל א"י שהיא רחל כנ"ל. והנה המרגלים האלו הם ניצוצי הארת משהיסוד אב"א, אשר בהאירם ברחל שהיא א"י נק' מרגלים שהולכים לרגל ארץ לא להם, כי שרשם אינו משם רק מהארת לאה שהיא דור המדבר כנ"ל. והנה בחי' אלו הניצוצים הנק' מרגלים המשולחים מיסוד אב"א אל רחל ארץ כנען הוא באופן זה, כי הנה נודע כי יסוד אב"א הוא מוקף ומסובב מהאורות דאימ"א המגולים מהחזה ולמטה, ונודע כי אורות דאב"א יוצאים דרך פני ז"א ולחוץ ואורות דאימ"א יוצאים דרך אחורי ז"א ולחוץ אל רחל. והנה כמש"ל כי ביציאת אורות דאב"א דרך פני ז"א ולחוץ להאיר ביעקב ולאה, פוגע באורות דאימ"א מה שכנגד פנים ומוציאן לחוץ עמו ביעקב ולאה, באופן כי גם ביעקב קצת אורות דאימ"א, הנה כך בהיותו אורות דאמא העומדים מצד הפנים בידו דאב"א רוצים לחזור אל האחור ללכת להאיר ברחל, פוגעים ביסוד דאב"א ובוקעים אותו ועוברים בתוכו ויוצאים לחוץ אל רחל. וזהו ענין ניצוצים של אבא הנק' מרגלים ששלח משה לתור את הארץ שהוא בחי' יסוד דאב"א כנ"ל. והנה בכח אלו ניצוצים הארת של משה הנק' מרגלים, חושב משה שבכחם ועל ידם יתוקן רחל ותחזור עם ז"א פב"פ אפי' בזמן שלאה שהיא דור המדבר קיים, כי גם האורות אלו משם הם. וז"ס הפ' שלח לך אנשים, כלומר משלך. כי אנשים אלו שלך ומניצוצים שלך הם כנ"ל. והנה לא עלה בידו תיקון זה כי לא היה אפשר לרחל להתתקן אז ע"י אלו המרגלים לבד בזמן דור המדבר, לכך מתו כלם ולא נכנסו לארץ זולת יהושע וכלב, עכ"ל.

והנה כתבתי לך זאת כדי לרמוז לך רמז גדול בזה, והוא ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל [הובא בתוס' ב"ב קיט ע"ב, ד"ה אפילו, בשם מדרש] על צלפחד שהיה מקושש עצים ביום השבת [במדבר טו, לב. שבת צו, ב] שהיתה כוונתו לשם שמים כדי שיראה לישראל שלא יאמרו מאחר שעשינו העגל עזב ה' אותנו, ואין אנחנו חייבים בעשיית המצות ויפטרו עצמם מעול שמים. לכך עמד ועשה אותה מעשה, וחייב עצמו סקילה, וידעו כל ישראל שהם חייבים בעשיית המצות, שהרי צלפחד שעבר על המצות נידון בסקילה, עכ"ל המפרשים ז"ל. והנה אני ג"כ עשיתי זאת בכוונה מכוונת, והוא כדי שלא תאמר בדעתך מאחר שיצאת מבה"מ נתפרדה החבילה שהיתה ביני לבינך ויפרדו איש מעל אחיו, לכך כתבתי זאת לך. ואעפ"י שהכנסתי עצמי בכלל מגלה סוד, עכ"ז כדי שאראה לך שעדין אהבתך תקועה בלבי כיתד התקוע במקום נאמן שלא תמוש. אבל מה יש בידי לעשות שרוע מזלי גרם שיצאת ונשארתי אני לבדי, כי אתה יודע שאני ספרתי לך שכמה נצטערתי מקודם על שאני הייתי בלי חבר כמוך שאלמוד עמו, עד שאנה ה' אותך לידי והתודעתי עמך, כי זה היתה מאת השם, כי אני מעולם לא דברתי עמך ובשעה אחת נתחבבנו כאלו היינו חברים כמה ימים, ושמחתי אני שמחה גדולה כי אמרתי כי עתה ייטיב ה' לנו. ובעונותי הרבים לא היו ימים מועטים עד שנתפרסם הדבר במדרש אצל התלמידים ובטלה עצתי ונתקלקלה מחשבתי, ואני הייתי אומר בדעתי שבימים מועטים תשכח הדברים מפיהם ואנחנו ... [השאר חסר וחע"ד]

מכתב שלישי לחברותא שלו בקבלה בבחרותו, הבחור ראובן
מספר קטלוגי: SA-C10-W5-A105

רב אחא"י ורב חביבא"י, יתיב בתווני דלבאי, לא יסולה במרגלאן ואבן טבאי, חכם ואיש ישרן, נבון ובר סברן, אור הגנוז ונטמן, בו סתרי תורה אלצפ"ן, ישר ונבון לחשון, איש יודע לשון, מי הקשה אליו וישלם, לבו פתוח כפתחו של אולם, הוא הגביר היקר המרומם, אור יומם, נשא ורם, כמה"ר פב"פ יצ"ו, אלוף נעורי, פארי וגם נזרי, ידידי אשר כנפשי, בחירי אשר בו רצתה נפשי, אהבתו כאש בוערה, בתו"ך לב"י לעולם קשורה, הלא הוא מרגניתא שפירא, הג' היקר המרומם, אור יומם, נשא ורם, כמה"ר פב"פ יצ"ו, נרו יאיר ויזהיר לעד כיר"א, אתה ה' תשמרהו וכצ"נה רצון תעטרהו, אכי"ר.

אחרי עתרת החיים והשלום, אביהו שר שלום, נופך ספיר ויהלום, אגידה נא כי באתי עד הלום, למחוי קידה קמי דמור דמטיבותיה ימטי לעבדיה, על אשר יגמול חסדו עמדי ויזכור אהבת החברים שהיתה עימי נעורים, ועדין בלבותיהם קשורים, ומטובך תטיב עלי שתחוס ותחמול על נפשי העלובה, אשר מנעוה מראות בטובה, מלרעות בגנים עם תשוקת החברים, ולטייל בפרד"ס רמונים, שתשלח לי 'ספר הכוונות' שהוא אצלך, בתורת שאלה עד איזה ימים, ובודאי הגמור מובטחני בך שלא תשיב פני ריקם, כי יודע אני כי אהבתי קשורה בלבך מכח שאהבתך קשורה בלבי כמ"ש רז"ל ע"פ "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" [משלי כז, יט]. אך מי גרם הפירוד בינינו כבר אמרו רז"ל [שבת קנו, א] לא מזל יום גורם אלא מזל שע"ה גורם, והבן.

אך ידעתי בני ידעתי כי אעפ"כ ברוב הימים בהכרח נשכחה אהבתי מלבך באמרך מה לי בימים שכבר עברו ואין לי עוד עסק בהם, ומאי דהוה הוה, עבר יומו בטל קרבנ"ו, וחדשות אני אוהב. אהובי! תדע נאמנה שאני עודני מחזיק באהבתי, ואהבתך תקועה בלבי כיתד במקום נאמן, ובכל יום וכל ליל אייליל בלב נחמר, מר צורח וגונח באנחה עוברת, איך נשארתי לבדי, אנה הלך ידידי, ואלו משמים נגזר כך החרשתי. אך מפי עליון לא תצא הרעות כי אם והטוב דווקא, אך אדם בחירי עש"ה^[30], שע"ה משחקת, כי בס"ד כבר נעשה לי איזה ידיעה מה שלא היתה כך מקודם, ואלו היינו יחד בודאי היינו משיגים יותר ויותר כמה פעמים, כי מקרא מלא דבר הכתוב טובים השנים מן האחד. אבל מה אעשה כי בעונתי הרבים נשארתי בדד משומם. ותדע נאמנה כי כשאמצאך בשוק מה מאד יחם לבי, ובקרבי תסער רשפי אש שלהבת האהבה, וארוצה לדבר עמך להשתיק יקוד חשקי, אך מסוה הבושה על פני כי לא נסיתי באלה ולכך עמדתי מחריש. לכן מפיל נא תחנ"תי לפניך שאל נא תמנע נפשך מלדבר עמי, ואעפ"י שתראה שאיני מקדים אותך, הוא מפני הבושה דוקא, לא מדבר אחר, ועלי נאמר והבושת אכלה את יגיענו. ומה נעים אם תבא האדון ליל ששי לביהמד"ר [=לבית המדרש] כי בכל ליל ששי עושים תיקון כרת הרבה אנשים יותר מארבעים איש, ואינם ישנים כלל וח' נסים הלוי וח' שמואל בראשם, ואיזה אנשים ג"כ מיושבי בית המדרש. ואם תרצה האדון, גורלך תפיל בתוכנו מה טוב ומה נעים.

חזרנו לעניינו של מעלה לענין שאלת"ה שתשלח לי ספר הכוונות שלך עם עבודי מתלון^[31], ואם תוכל האדון לתתו לי בשבת בעת הדרשה מאד תעשה עלי טובה למען יהיה הדבר בצנעה ולא יודע הדבר, כי רצוני בכך, וכדי שלא טירחא עליה דמור. סמוך לחתימה, עיני לשמיא נטלת, אל חי יפתח לכם אוצרו הטוב מן השמים להריק לכם ברכה עד בלי די, ויהא רעוא מעתיקא דעתיק שדלתי השפע יהיו עליכם מריקים, ותזכה לאורך ימים ושנים מתוקים, ושלום.

[נלווה לדף] 

ואח"ך ישוב כבראשונה ויערה על יד ימינו י"ב רצופים זא"ז, ויכוין ה"י אותיות הנז', בכל פעם אות א'[חת], פעם א' י' פשוטה, פעם ב' אות ו' דמילוי היו"ד, פ"ג אות ד' ושאר האותיות, ועל זה הסדר. ועל דרך זה יעשו ביד שמאל, יערה מים י"ב רצופים ויכוין כנ"ז, בזה נעשו מ' נטילות נגד מ' סאה. העתקתי אותה מס' שפת אמת^[32] היום ה' בש"ק ט' לח"ו אדר א ש' התר"ל ליצירה^[33].

[חרוזים בצורת המנורה]

גביר ראובן בקול קראה מנורה / אשר שלח לך חבר זעירא

לאיש חכם והאל הוא ירא / אמר אוהב וכמצות התורה

נדוד נגזר עלי בני בני ובינך / אקבל את דבר האל במורא

זכור נא אשר עתה מגורש / ונפשו על פרידתך מצירה

 [בדף שני כנ"ל]

גביר ראובן בקול קראה מנורה, אשר שלח חבר זעירא

לעוררך באהבת נעורה, ועדין בלבות היא קשורה

לזאת באתי. לחוות שאלתי, לאדוני ארי שבחבורה

אדוני אם תטיב עלי עבדך חבירך, חוסה עלי ושלח לי ספירה

הכונות אשר אצלך מוכנות, לימים מה ומדה קצרה

ואם ביום השבת עת הדרשה, תתנו לי בהצנע נסתרה

אעתיר לאל יקבץ נדחינו, ואז יחדיו נתעלס בחברה

כתב קבלת "תשובה" משנת תרל"ה^[34]
מספר קטלוגי: SA-C70-W35-A103

קבלתי עלי ועל עצמי מהיום 8 לחו' תמוז תרל"ה, לשוב בתשובה שלמה, ולשוב ממעשי הרעי"ם שהיתי עושה עד עכשיו, ולדחות מעלי בשתי ידים כל הרהורים ומחשבות זרות, ולמרמר בבכי נפשי ולקונן ולספוד וליילי[ל] על רוע מזלי, אלילי לי כי נלכדתי ברשת רגלי עם הצר הצורר הוא שטן הוא יצה"ר, אוי לי אוי לנפשי אהה עלי, אוי לי אמי כי ילדתיני, הלואי שנהפכה שלייתי על פני ולא הייתי יוצא לאויר העולם להכעיס את בוראי ממ"ה הקב"ה, מלך רם ונשא. ואם ח"ו פיתני עוד היצה"ר ואופת ויכל עלי, מעכשיו קבלתי עלי באמת ואמונה בכל לבי ונפשי ומאודי וברצוני הטוב ובדעת שלימה לחנוק את עצמי, כי מה לי לישאר עוד בחיים אחרי עשותי כל אלה ולא שמתי יראת אלהים על פני. אוי לי מה עשיתי, אנה אפנה לעזרה, איך אשא פני לפני אבי שבשמים ועונותי רבו למעלה ראש כמשא כבד יכבדו ממני, איך אתפלל לפניו ואבקש ממנו על צרכי ואני מורד ומכעיסו תמיד על פניו כעבד מורד באדוניו וכתלמיד חולק על רבו, כי כפרה סוררה סררתי למרות עיני כבודו למלך אדיר ועצום, נורא ואיום, חנון ורחום, אשר הכינני ובראני יש מאין, ונפח באפי נשמת חיים, וכאב גדלני מנעורי עד היום הזה לתת לי לחם לאכול ובגד ללבוש, צמרי ופשתי שמני ושקוי, ואחרי כל הטובה הזאת והחסד הגדול הזה אשר לא ישוער נעשיתי כפוי טובה למרוד בו ית' והרביתי לעשות הר"ע בעיניו.

אי לזאת למה לי עוד חיים ותבחר מחנק נפשי מלהוסיף עוד אשמה ורשעה, כי כל מה שהוספתי ימים הוספתי אשמים, וכל מה שהוספתי שעות הוספתי רעות, לכן אבחר אבידת גופי מאבידת נשמתי. וברעות נפשאי לקטלא איפוק ואבחר מות מחיים כדי אולי תהיה מיתתי כפרה עלי על עונותי וחטאתי הגדולים ופשעי המרובים, כי קצרה נשמתי בהם ונפשי בחלה בם ונלאתי מנשוא עוד פשעים גדולים כאלה. ואוי לי על רוע מזלי כי כאשר דמיתי לא היתה וכאשר יעצתי לא נתקיימה, כי לבבי לא כן חשב אלא להתקדש וליטהר ולהיות כשרפי מעלה, קדוש וטהור, צדיק וישר, אהוב למעלה ונחמד למטה, צדיק ומושל ביראת אלהים, ואור תורתי יבריק מסוף העולם ועד סופו כצאת השמש בגבורתו, ונשמתי תהיה מזהרת ומאירה כאספ' המאי' וכאור גדול איום נורא, עד שכל הצדיקים נכוים מחופה דילי ונכספים לראות כבודי, עד שהכל אומרים עלי ברוך שככה לו בעולמו וכל מלאכי מרום מזדעזעים ורועשים מפני נשמתי, ולתקן תיקונים עליונים וליחד יחודים נוראים ולפעול פעולות גדולות כרשב"י בדורו שעליו נא' [ישעיה יד, טז] הזה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות.

והנה קויתי לאור ויבא חושך, ואיחלה לטוב ויבא רע כהיום הזה שהכל בורחים ממני הרחק כמטחוי קשת מפני ריח סרחון טומאת וחלאת עונותי, וסורו טמא קראו לי, טמא טמא יקרא בדד ישב מחוץ למחנה שכינה מושבי. ולפני כרוזא קרא בחיל לכון אמרין בריין קדישין אסתלקו מסרחניה דפלנייא ולא תשתעו בהדיה, דא הוא עבדא נזיפא דמאריה, דא עבדא בישא דמריד במאריה, לית ליה חולקא באלהא דישראל ולא זכי למחמי אפי שכינתא, וסבר אפי עתיק יומין וצלותיה לא עאלת קמי מלכא קדישא, כי כל אשר בו מום לא יקרב ואורייתא דעסיק בה לא אתקבלת ברעוא. ותרין מלאכין דאזלין בהדי מתאבלין עלי, ונשמתי לובשת בגדים צואים, בג"ד בוגדי"ם לבו"ש הבו"ץ כלו מלא כתמים מחטאת' ופשעים ואשמים, וזוהר מאוריה חשכו, חשך משחור תאורה ולא נכרת בחוצות, לובשת שחורים ומתעטפת שחורים וכל זינין בישין וסט"א, וטומאת עונותי מדובקים וקשורים בה ככלב ומתקלסים בה בלעג וקלס לשמה ולשנינה, זה רודה וזה מרדה, ואוהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו, ויראוני ויניעון בראשם יאמרו הזאת היא נשמתו של פלוני שיאמרו כלילת יופי, ואנחנו חשבנוהו שהוא בן עוה"ב חסיד וקדוש! אכן לפנים היה עושה כדי לרמות בני אדם. לזאת אספדה ואילילה, אבל יחיד אעשה לי מספד תמרורים. אוי לי על שברי, נחלה מכתי, אהולי שודד, מיתרי ניתקו, בנ"י יצאוני ואינם, וארחץ בדמעות פני, והזכותי בבור כפי אולי יתעשת לי האלהים ולא אובד, כי אל מלך חנון ורחום הוא, ארך אפים ורב חסד ומרבה להיטיב, וימינו פשוטה לקבל שבים, וחפץ הוא בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן שנא' [יחזקאל לג, יא] שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. שובי שובי בתולת ישראל עד מתי תתחמקין הבת השובבה [ירמיה לא, כ-כא] הסירי את יינך מעלייך [שמואל א א, יד], ופתחי והביטי וראי אנה פנה הודך אנה פנה הדרך. שיתי לבך למסלה דרך אנה הלכ"ת. קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה' [איכה ב, יב].

מענה לבן דודו הגאון המקובל רבי יצחק אגסי
מספר קטלוגי: SA-C50-W28-A105.8B

שלום לבן דודי, זיו יפעתי והודי, המאור הגדול מרגלא דנהיר חכמים בעיניהם, ככוכבי השמים וכסיליהם, את האור כי טוב, טבא חדא פלפלא חריפא, את פני מבין חכמה מפוארה, תורה שלימה הכינה וגם חקרה, רישא ומציעתא וסופא, פריו קודש הלולים ועלהו לתרופה, דין הוא הד"ר חכם עדיף מנביא, מורי ורבי, הח' הש' החסיד העניו כמוה"ר פב"פ נר"ו, אלהי אברהם בעזרו והיה אדירו, כיר"א. וישמרהו מכל מחלה, ויגדל כסא כ"ת לשם ולתהלה, ויזכהו לראות פעמי גאולה בבוא מבשר טוב משמיע שלום.

מראש שבט"י ביסדי אר"ש אודיע אביע תחלה, ודא תהא למיקם, ברכת הדיוט אל תהי קלה, כל היום היא שיחתי, גופא כרע כחיזרא עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה נגד פני עליון, ומלין לצד עלאה אמלל אערוך, כי הן הנה היו למשיב נפשי העגומה, ואיפת רצון זעומה, והאירו עבי חשכתי ויעורוני משנת תרדמה, על כי הגדיל מעכ"ת לעשות עם בריה קלה דמעלנ"א, לית לה מבני פרעו"ש, ולא הגיע לגמל, או מי ישום בפי מענה מלי מי"לי, שתין הלולי לשבח לפאר כל תגמולוהי עלי.

ע"ט הזמיר הגיע והנה עט"ך ע"ט דודים, חכו ממתקים וקול"ו מחמדים, וערכו דברי דודים, ככפרים עם נרדים, ובראותי חתימתו הטהורה באה מאירה, חבקתיה ונשקתיה, ולעטרות ענדתיה, והשישוני שושני נגך, ושמחוני צמחי ערכיך, כי הן מאז ציורי זיו אוקני חסידותיך, וקלסתר פני הודך נשארו חקוקים על לוח לבי ואתעלסה בזכרונם, ומידי דברי בם המה שעשועי, ומה גם כי אראה שמך מעשה גלילי אצבעותיך, לבי יגיל בקרבי גילה אחר גילה בשמחה כפולה, כי עתה חוזר ונאו"ר לנגדי יפעתך כאשר אור"ו מראה בעמדי לפניך, ומי יתן לי שבעים לשון של תהלה למהר לדבר תשואות חן חן, אמנם אליה וקוץ בה, כי בלבי רשפי אש להבה אשר יוקד ולוהט ולבה, על כי מבין ריסי עיני מכתביך ניכר שמעכ"ת אינו בקו הבריאה, ועל דא עמדתי משמִים ורעיוני יבהלונני, ועכ"ז שפתי יוצאות חנונות, לצור שוכן מעונות, שישלח לאדוני רפואה שלימה, וישמרהו מכל מחלה ומכל מדוה, ויעמידהו על קו הבריאות אמן.

ואשר על ידו השנ"י, עוד את קולך שמעתי מתהלך בגן, קול מבשר מבשר ואומר שמעכ"ת ה"ר פב"פ מור אחיך, שם פנ"ק [=פני קודשו] לבא למח"ק, כל כי האי מלתא לימא איניש שבעה"ו [=שבעזרת ה' ובישועתו] אליהו^[35] בא לעיר בפנים שוחקים, שלם בגופו וכו' כי"ר.

ואל השלשה ל"ו בא, על דבר הכסף אנו מובאים להגיד כי יש"ר, כי מעכ"ת כתבת לסבי דצוב"ה [=חלב]^[36], לשלח לך החוב סלעין דינרין, בעד כימים מה לא כבירים. וחכמי הישיבה הי"ו לחצוני לדבר עמו על פה לשמוע מה בפיו, ותשובתך בצדה, שהאדון נתקשרת עמו בתנאי שלא לנשות בו עד בוא האדון אל ביתו. ואף כי הזמן בוגד ובעל הבית דחוק וכיוצא מכמה קינות, וכשהרצתי דבריו לחכמי הישיבה ה"י ובפרט למו"ה ח"ר יצחק נר"ו^[37], אמרו לא תקום ולא תהיה כ"א בשלוח האדון הרשאה או לא' מהחכמים, או לא' מהקרובים, והוצאת את בלעו מפיו, ואם לאו אינו מועיל כל מה שתעשה, כי גזל הנאכל קשה להשיב. ועתה הרשות נתונה ביד מעכ"ת כטוב בעיניך עשה.

אדהכי והכי אין עוד כי אם חלות פני אל צור עולמים דרברבנותיה דמור יסק לתמידא, עלי כל שכיות החמדה, ואבני נזר אודם פטדה, ובסימו דרוחא, נטלא דבדולחא, ושמאל דוחה יגון ואנחה, ויהי כזית רענן בבית אלהים, וכל חותמי ברכות בך יהיו חותמים במתים החיים והשלום, היום טו"ב לחו' פ' ש' ויברכהו יי"ו ויגדל האיש [=תרמ"ד]. סדר וזאת תורת המנחה.

מכתב לגדול אחד^[38]
מספר קטלוגי: SA-C100-W50-A105.8A

רב אח"א ורב חביב"א, יתיב בתווני דלבא, אחד המיוחד ונוגה לו כזוהר הרקיע, דמיונו כאריה בבית ה' הוא הרביע, מי ימלל גבורות תהלותיו, שאין גידולי האר"ש לשליש ולרביע, מסלסל ומפלפל, מנהר שרגין ומיעקר טורין, לא נצרכה אלא למקוש"רין, וטעמיה כאיסטרקוון חמרא וריחני, לילה כיום יעי"ר, לא טעם טעם מיט"ה והוא לו שונ"ה, גלי עמיקתא ושפוני טמוני, נהירין ליה שבילי דים התלמוד, שיחתו צריכה למוד, דין הוא הדר חמדת לבבי, מו"ר הח' הש' החסיד העניו כמוהר"ר פב"פ נר"ו, המקום יהיה בעזרו, והיה אדירו, ועליו יציץ נזרו כיר"א.

מאחר עלו"ת גדול השלום, שלמ"י חובה ושלמ"י נדבה, קול קורא במדב"ר בערבה, קול הנער עבד לאדוני כורע ומשתחוה, כרע כחיזרא עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, לפני הד'[רת] ומע'[לת] כסא כ"ת, ואחרי קומי מכרוע עלי ברכי, עיני לשמיא נטלית וארמית בצל"ו, צל"א דמהימנותא, באמת אמרו עבד מברך לרבו צדיק כתמר יפרח, וחפץ ה' בידו יצלח, ויעמוד בתעלת הברכ"ה, ייתי ונחמיניה, מלי חפניה טיבותא, דהבא פריכא, וליעול בי בני, זרעא מעליא החיים והשלום.

עט"י המדבר"ה, אותות"י אלה מביאין שלמי"ם את פני האדון, וקידה חמש מאות, ולבי יקד יקוד כרשפי אש להבת שלהבת אהבתו, את אחי אנכי מבקש, יאר פניו אלינו לפכוחי צערין, כי גדל הכאב מאד בכל עת אשר אני רואה כי רחק ממני ידיד נפשי, מאנה הנחם נפשי, כי אבי השביענ"י מלא כרסי, מעדני מלך, חטי מנית ופגה, יין הרקח, יינה של תורה, חכמה מפוארה, הדובשנין הסופגנין והלחמניות, ומבניתא דרישאי עד טופנא דכרעאי מלא וגדוש מכל החסדים, עצמו ורבו, מי ימלל גבורות שיוכל להשמיע תהלותיו, ואת חטאי אני מזכיר, על רוב פשעי גבה טורא בינן, ולדידי מיפרש"א לי מיניה דמור כפורש מן החיים, ואם כותבי כתבי"ם כדבר איש אל רעהו, דרכו קסת"ם מלהבו"ת אש למו, כי כך היא המדה ודברים הכתובי"ם לשון הבאי, לא כן אנכי, היד כותבת א'[חד] ממאה, האמנתי כי אדבר רבו מצערו"ת וכאבי נעכר, בוער כאש עד לב, אדכרו ליה ומדכר, וגדולה אהבה רישומה ניכר, וחביבותא הוא דמרתחא לי, היא העולה על מוקד"ה, ובעידן ריתחא אמרה נפשי סבורה הייתי לקבל מיניה אות לטובה, כת"ב ליבונא"ה, מזמר"ת האר"ש אר"ש משכל"ת, ובהגיע תוך הבי דואר לא נראתה הקס"ת בימי, ולא היה.

ע"כ יצאתי על חלו"ת למרס בדם אהבה, כי עתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת ללכת באשר התהלכת, למה גנבת את לבבי מבלי הגיד לי מצב שלום תפארתך, ואני עבד מקנת כספך, אשכב למעצבה ועיני דאבה, ובפרט שאין משא על שכמך, למה לא תתמוך ידיך ההדור"ה בשורה קצרה, ותשיב לראשי עטרה, כי לפי רוב הענוה יאהבני אישי, ומדוע אחרו פעמי ע"ט דודים, לא ידעת כי בשלומך שלום יהיה לי, והיו עיני ולבי בהיכלו מלך. ואם כה יאמר האדון ולטעמך, ידיך לא אסורות, מדוע לא קדמו פני עד עתה, רמות שורו"ת ושהו את קניה"ן ויחנו בחסרו"ת. נא אדוני כף זכו"ת מכרעת, כי אפפו עלינו רוב רעות, מאז נסעת מסעות, על דברי הבצרו"ת, יוצאות צרורו"ת, [שר] דעניותא, בכי וצירי"ם על החטים ועל השעורי"ם, וכל העם מקצה כלו ייליל ועמדו קיני"ם, פתח בקינה קינ"ת סופדים, על האורז והכוסמין והתמרים, ואנשי העיר נסבו בשוקים וברחובות על פת לחם צר ומכוער, חשך משחור תאורו, לבני"ם מעביר ומצא שחורים, ומערבים עמו אפר ועפר, ומצא חצץ כלו, כל חיך שטומעו אומר מר לי מר, והעניים רבו עד שהיו לכללים, ובעלי בתים לפרטים, ובעלי בתים נקראים אותם שאינם שואלים על הפתחים, וכל עמה נאנחים, דווים דחופים בשברון מתנים, דרך חורוני"ם, והן אראלם צעקו חוס"ה, הושיעה המלך אדוננו אבא רחמנא, כי עת לחננה, ותעל שועתם, וישמע אלהים את נאקתם, וינחם ה' על הרעה, ויעש למען חסדו הגדול ופתח אוצרות שמים, ישב רוחו יזלו מים, ושלח מים על פני חוצות, מטר יורה ומלקוש בעתותם, וישם מדבר לאגם מים, והשביע נפש שוקקה, המצמיח הרים חציר, ישושום מדבר וערבה, פרוח תפרח ותגל, אף גילת ורנן וכל העם כולם. יחד ירונו, ישאו קולם, משבחים ומפארים וקרא זה אל זה ואמר, יתפאר ויתקדש שמו של הקב"ה שהחיה לב נדכאים לבלתי היות עוד חרפת רעב בגוים, ברוך מחיה המתים.

ודין גרמ"א דעצירא"ה, איכו השתא הדרינן למאי דאתינא עלה, זו היא ביאה זו היא שיבה, אוחילה לו אחלה פניו שאל תשיב פני ריקם מלהודיע לי מצב שלומך ובריאותך, לכבות אש להבת תשוקתך, ואף אם אהיה עליו לטורח, ולא שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך, והוא כרחום יכפר על היותי עליו לטורח, כי סמך לבי על גודל חסידותו, ובפרט לעבדו נאמן אהבתו, ובזה אדע כי מצאתי חן בעיני חכמתו. ולנעמי מודע כי כל החבירים האהובים חברה קדושה שלנו ועל צבא תהלתם ומלכם בראשם, יקר תפארת, כלו כהדר"ת, מורנו ורבינו ועט"ר וצני"ת [=וצניף תפארתינו], הרב המובהק, מאיר כברק, גזע ישישים, בנן של קדושים, חסיד קדוש, מוכתר בכתר ענוה, הרב הגדול פב"פ נר"ו^[39], כלם כאחד מניפים ומגיסים ופורסים סוכת שלומים, ונושאים אלומות שלומו"ת לאלפים ולרבבות לפני הדרת צפירת תפארת המנורה הטהורה מעכ"ת, ובפרט אני הצעיר אחד מעבדי אדוני הקטנים, משתחוה אפים ארצה אלף השתחויות, כדת וכחוק, אל מע' הדרת יקרת אור פני הקודש, וקיד"ה חמש מאות, בנשיקת ידיו ורגליו, וכמוני כמוהם מיחלים ומצפים ראות יפעת פניך המאירים.

מכתב רבי יעקב מנצור לרבינו^[40]
מספר קטלוגי: SA-C100-W52-A104

בהנ"ו בצרה, יום א, 29 ניסן 659 [=תרנ"ט], ער"ח אייר ר"ח טוב מת"ו

לכבוד מעלת ותהלת אהו' ה"י, ומאוד נעלה לשם טוב ולתהלה, החה"ש עצו"ר מו"ר ועט"ר כמוהר"ר שמעון אהרן אבא הי"ו, נר"ו יאיר ויזהיר אור בהיר כיר"א.

אחרי עתרת החיים והשלום, אקרב הלום בדברות שתים להודיע לכת"ר איך נכנסנו לבצרה לחטו"ש ביום א' שעה ח' בשבוע החולף, שלם בגופי וכו', שש ושמח שוקט ובוטח תהלי"ת. לא הגיע לי שום צער בדרך כלל, יהי רצון יגיעני למחו"ח לחטו"ש [=למחוז חפצי לחיים טובים ושלום], אכי"ר. צר לי מאוד על פרידתכם הנשגבה, לזאת אמרתי אל לבי אשיגה נא שורותי, אולי אזכה להיות מבעלי תשוב"ה ותהי זאת שמחתי. נא יכבדני רו"מ בעבודתו היקרה כל מה שדורש מעבדו יכתוב, אחת לא כי הנני מוכן ומזומן לעשות רצון צדיק בכל מאמצי כחי. ויודיעני ע"ע [=על ענין] הפרשת תרומות ומעשרות איך סדרה, כי ללמוד אני צריך ושכמ"ה. נא יפרוש סוכת שלומי להחה"ש כמה"ר יאודה נר"ו^[41] בניו"ק [=בנשיקת ידי ורגלי קדשו]. ש"ר לכת"ר בניו"ק באה"ר וחי"ן^[42]. רו"ש [=רוב שלום] לכל חבירי אנשי הישיבה איש על דגלו באותות, ויסלחו הצדיקים כי לא נקבו בשמות, שהשעה דחוקה בשביל שצריך היום להוליך חפצי אל המיל, כי מחר בבוקר ילך  למחו"ח לחטו"ש. אתאן לסיפא ואני תפלה אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו, ויזכינו לראות פני צדיקים בחיב"ה, ויקבץ נדחי ישראל אל הארץ הטובה, ושם נקראה פנים ונתעלסה באהבה, בבנין בהמ"ק מרגניתה ואבן טבא בב"א כ"ד מיקרו ומכבדו כרו"מ וערכו, מחכה ומצפה לתשובתו הרמתה, דושו"ט מאל צור

הצעיר ני"ק [=נושק ידי קדשו] יעקב צאלח מנצור יצ"ו

מכתב לגביר אחד אשר בקש לשנות את סדרי הלימוד במדרש ת"ת^[43]
מספר קטלוגי: SA-C40-W21-A125.2

אחרי עתרת החיים והשלום, כמשפט לאוהבי שמו הטוב, הנני בא להביע רגשי ורחשי תודה ותהלה ולב עמוק כיאות לאדון רם ונעלה, בעד מפעלו הטוב והשתדלותו הנפלאה להקים ביהמ"ד של ת"ת בנוי לתלפיות מהמסד עד הטפחות, כלול בהדרו, משוכלל ביופיו, וכולו אומר כבוד, ובזה הראה תכונת נפשו הטובה ורוחו הנדיבה, ורשפי אש שלהבת יה המתלקחת בחדרי לבבו הטהור לאהבת עמו בני אמונתו ודתו, יהי שמו לתהלה וזכרו לברכה לע"ל [=לעד לעולם], אכי"ר.

אך לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, בזכרי המלים שנתמלטו מפי כבודו בהאסיפה שלשום, באומרו ללמד נערי בנ"י חניכי ביהמ"ד כתב ולשון תוגרמה. כי לא נעלם מהוד כבודו כי לא ככתב הערבי שלומדים עכשיו, כתב התוגרמי, כי הערבי עיקר הבנת השפה כבר נודעת להם, ואינם חסרים לידע רק צורת האותיות, וצירוף המלות, ועריכת המאמרים, לא זולת. ולזה יספיק לו שעה קלה מהיום, ואינו צריך כ"כ איבוד זמן רב, ובימים מועטים ידע הנער הנלבב קרוא וכתוב. משא"כ כתב התוגרמי אשר השפה זרה להם ולא ידעו נתיבותיה, הנה מלבד צורך הלימוד, צורת האותיות וצרופן במלות והברתן ותיקונן, צריכים הם ללמוד גם דרך הלשון, כלליה ופרטיה, ודקדוקיה עם הבנת הנחת מלותיה על הנמצאים המוחשים ובלתי מוחשים, העצמיים והמקריים, ומימלא צריכים הם ללמוד ולהגות בספרים חיצונים וכתבים שונים אשר להשפה ההיא, כדי להרגיל להבין דרכי הלשון על בוריו היטב, ולזה דרוש לתת חלק גדול מהיום, וא"כ תורה מה תהא עליה.

זאת ועוד, פן ואולי יהיה בספרים החיצונים ההם שורש פורה ראש ולענה, ויקלוט אותם הנער הנבוב על תלמי לבבו, ויפתח וישדד אדמתו, וברבות הימים יהיו לגפן סוררת וזמורת זר טעמו, ותחת חטה יצא חוח, ותחת ענבים באשה, הלא דברים כאלו נקרו ויאתיו לנגד עיננו תמיד, ומה לנו לחוב בדמו של זה. ואם בא'[חד] מני אלף יהיה מקרה אשר לא טהור כזה, יש בו די והותר לדחות כל פרי הצדקות שנעשו בבנין הגדול הזה, כמש"ה [קהלת ט, יח] וחוטא א' יאבד טובה הרבה, ולמה לא נחוש לזה, הלא בעלי המדות אמרו [פלא יועץ ערך תוספת שבת, ועי' חובות הלבבות שער התשובה פ"ה] יתרחק האדם ממאה או אלף דרכים של היתר, כדי שלא ליכשל בדרך א' של ספק איסור, וכ"ש בדבר ההוה והנמצא.

עוד שמעתי מפי כבודו, כי יחזקאל ח"ר שמואל הי"ו, הוא יערוך "הפריגראס" של הליכות סדר הלימוד של ביהמ"ד הנז'. ואנא עבדא דאמרי, המבלי אין עורכי פרוגראס חוץ ממנו ניקח אותו אחר כבוד?! ומקמי דאתא יחזקאל מאן אגמרינהו?! הן אמת שיתרון דעת ושאר רוח יש לו בדבר זה, אבל הלא מימיו דלוחים וסרוחים אשכלות מרורות למו, כי ממי רגלים הם נוזלים, וממעון הרפש ומקור משחת הם נובעים, ומה לנו ולהם.

קנצי למלין, הלא מדרש ת"ת הנוכחי הוא ישראל כשר בכל פרטיו, ויהודי תמים לאלהיו מלדה ומבטן, והוד זקנה והדר שיבה חופף עליו, בו יגדלו נערי עניי בנ"י שמהם תצא תורה, בו יצפצפו ויהגו כל היום בתורת אל וממנו תוצאות חיים לכל ישראל. נא הניחו לו לזקן זה ואל תרגיזוהו ממנוחתו, נא אל תפריעוהו ממעשיו, נא אל תגדפו פאות ראשו הארוכות, ואל תשחיתו זקנו ההדור. ואם אתם באהבתכם הנאמנה שמתם עליו נוספות ביפוי אליו ואלימיו החיצונים, נא אל תכאיבו איבריו הפנימיים, כי מה יועיל יופי חיצוני מול מגרעת אבר פנימי, ונוכל להמליץ בזה מאי דתניא בערכין דיו"ד [ע"ב], תנו רבנן אבוב היה במקדש חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה, צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב, נטלו ציפויו והיה קולו ערב כמו שהיה, ע"כ.

ועתה אדוני, עיני כל ישראל עליך, כי אתה הוא עמוד הימני, ומובטחני באהבתכם הנאמנה לתורה ולתעודה שכה תעשו וכה תוסיפו להגדיל תורה ולהאדירה, ובעל הגמול ישלם שכר פעולתכם על אחת שבעתיים מלא חפנייכו טיבותא מזהב פרויים.

מודעה וחרם נורא על מחללי שבתות^[44]
מספר קטלוגי: SA-C40-W18-A125.4

בבית ישראל ראיתי שערוריה, שורש פורה ראש סורי הגפן נכריה, כי הן בעון הנה אלה רשעים פקו פלילה, חלפו תורות עברו חק הפרו ברית יה, ויפרצו פרץ בחומת הדת הקדושה, ערו ערו עד היסוד בה, לחלל קדושת יום השבת אשר ממנו יסוד ממנו פנה לרוב עיקרי האמונה, ויעיזו פניהם בחוצפה יתירה לחללו בפרהסיא, בכל מיני חילול דאורייתא ודרבנן באשר תמצא ידם, איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, הלבלר יוצא בקלמוסו, הפנקס פתוח והיד כותבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, ומהם שולחים אל אפם הזמורה להרבות משאת עשן הצייגארא [=סיגריה] וכאלה וכאלה רבות. אוי לעינים שכך רואות. ומלבד עון חילול שבת החמור, גם איסור נלוה עמו עון חילול השם בפני העמים אשר בקרבם אנחנו יושבים באמור עם ה' אלה, ומה ראו על ככה לנתק מוסרות דתם ולהשליך מהם עבותות אמונתם, והיינו חרפה לשכננו לעג וקלס לסביבותינו.

וכראות כל אלה אנחנו הבעה"ח, קנא קנאנו לה' אלהי הצבאות ולכבוד שמו המחולל, לאזור חיל ולחגור שארית כוחנו לחסום הדרך בפני המהרסים, ולגדור בעדם לבל יפשטו כילק ורבו מארבה. ולבל נדחה אותם בשתי ידים ועשינו תרחה בישראל, [ח]שבנו דרכינו לקרוא להם בתחילה לשלום להוכיח משוגתם על פניהם במתק שפתים ולשון רכה, ולהתרות בם לשוב איש מדרכו הרעה אולי ישמעו וישובו. ואם ימאנו אזי נחלץ חושים כולנו כאיש א' חברים, לצאת לעזרת ה' בגבורים, לעדור בשדה המערכה בלא לב ולב (לרדוף אותם עד החרמ"ה בלהט החרם הנורא), ולהכריז עליהם בבתי כנסיות ובבמ"ד ביחוד שמות של כאו"א מהם, כי לפי חוקי דת תורה"ק הם מופרשים ומובדלים מעדת ישראל, אין להעלותם לס"ת, ולא לצרפם ליו"ד לכל דבר שבקדושה, ופסולים לכל עדות שבעולם, אין להתחתן בם ולא יתחתנו בנו, ושלא להיטפל באירוסין ונישואין שלהם, ושלא למול את בניהם, ואם מת א' מהם [אין] לטהרו ואין לקברו בקבורת ישראל ולא להתאבל עליו, ושלא להתגאל בפת בגם ויין משתיהם, ואם יש בהם כהנים אין לישא כפיהם.

כ"ז קבלנו עלינו אנחנו הח"מ לעשות משפט כתוב לכל מחללי שבת בפרהסיא, בין באיסור דאורייתא ובין באיסור דרבנן, ובין שהוא בפני יו"ד מישראל, או במקום גלוי ונודע לרבים שדינו כפרהסיא כמבואר בפוס' ז"ל [עי' חיי אדם ח"ב, כלל עה, אות כו]. וגם אם יהיו בהם אנשים חשובים גדולי המעלה, משאתם לא נירא ואימתם אל תבעתנו, ולא נשא פני איש גם אם יהיה כגובה ארזים גבהו, אלא תורה א' ומשפט א' לכל מחללי שבת בפרהסיא. אבל אם הוא בצנעה, הנסתרות לה' אלהינו ובי דינא רבא ליתפרע מניה דההוא גברא, רק נתרה בו לעזוב רשע דרכו הרעה, ואם לא שב הוא בעונו ימות. גם קבלנו עלינו אנחנו הח"מ, שאם א' ממנו נפל ח"ו בשחת רשתם של מחללי שבתות הנז', שלא נעמוד מנגד ונעלים עין לעתות בצרה, אלא איש את רעהו יעזורו בכל מה שיש לאל בידו לעשות להציל עני מחזק ממנו.

כ"ז קבלנו עלינו אנחנו ח"מ בכל תוקף, וה' אלהים יעזר לנו עדכ"ש [=על דבר כבוד שמו] לעמוד על המשמר, להקים דגל התורה, ולהעמיד הדת על תלה, וישיב לב בנים לאביהם שבשמים לקרוא כולם בשם ה', ולעבדו שכם א' באין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. ולראית האמו"ץ [=האמת וצדק] וכו'

גם אם נזדמן שאיש א' מחדש נספח אל עדת מרעים לעשות מעשהו זר כמותם לחלל שבת בפרהסיא, נתרה בו פעם ושתים, ואם לא שב, גם עליו נמתוח מדה"ד [=מידת הדין] הקשה הנז"ל.

[נוסח החרם]

בגזירת עירין ובמימר קדישין, אנו מחרימין ומנדין ומשמתין ומקללים ומאררים ע"ד המב"ה [=על דעת המקום ברוך הוא], וע"ד הקהל הק', בספר התורה הזה, בתרי"ג מצות הכתובות בו, בחרם שהחרים יהושע את יריחו, ובקללה שקילל אלישע את הנערים, ובקללה שקילל את גחזי נערו, ובשמתא דשמתיה ברק למרוז, ובשמתא דשמתינהו אנכה"ג [=אנשי כנסת הגדולה], ובשמתא דשמתיה רב יאודה בר יחזקאל לההוא עבדא, ובכל החרמות והאלות והקללות והנדויין והשמתות שנעשו מימות מרע"ה [=משה רבינו עליו השלום] ועד עכשיו בשם אכ' ... את פב"פ, ארור הוא לה' אלהי ישראל יושב הכרובים, ארור הוא מפי השם הנכבד והנורא היוצא מפי כ"ג ביוה"כ, ארור הוא בשמים ובארץ, ארור הוא מפי הגבורה, ארור הוא מפי ב"ד הגדול, ארור הוא מפי ב"ד ש"מ [=של מעלה] ומפי ב"ד ש"מ [=של מטה] וכו'. מבע להוי תבריה, בעגלא תהא מפלתיה, אל אלהי הרוחות לכל בשר השמידהו והאבידהו, אא"ה ל"ב השפילהו, אא"ה ל"ב הכניעהו, אא"ה ל"ב השחיתהו, אא"ה ל"ב הכריתהו, חמת ה' וסער מתחולל על ראש רשעים יחול, מלאכי חבלה יפגעו בו, ארור הוא בכל אשר יפנה, בבהלה תצא נשמתו, באסכרה תהא מיתתו, לא יצא ולא יעבור חדשו, יכנו בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשדפון ובירקון, ורדפוהו עד אבדו. חרבו תבוא בלבו וקשתותיו תשברנה, יהיה כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, יהי דרכו חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפו, תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו, יהדפוהו מאור אל חשך, ומתבל ינדוהו, יבעתוהו, צר ומצוקה יראו עיניו כידו, ומחמת שדי ישתה, ילבש קללה כמדו, יאכל בדי עורו, גם אל יתצהו לנצח, יחתהו ויסחוהו מאוהל. לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה הזה, ומחה ה' את שמו מתחת השמים. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. הפקד עליו רשע וכו' עד גמירא, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, אכי"ר. 

מכתב מחאה והתעוררות על מעללי ה"חכם באשי" חיים נחום אפנדי בהתירו לרשויות הצבא העותמאני לחייב חיילים יהודים לחלל את השבת ומועדי ישראל^[45]
מספר קטלוגי: SA-C40-W19-A125.1

מודע לבינה, כי למן יום אשר הממשלה הרוממה יר"ה שמה עין להטיב מצב הגשמי של אחב"י [=אחינו בית ישראל], ולרומם מעפר קרנם בשיווי הזכיות, גם בעבודת הצבא ויתר פקודות הממשלה, לעומת כן מצבם הרוחני ירד פלאים, והיהדות שחה לעפר נפשה. כי הנלקחים לראשונה לעבודת הצבא, נרדו בפרך ובחזקה לאכול מאכל טריפה וב"ח [=ובעלי חיים] ושאר איסורים מה"ת [=מן התורה], באמור להם כי הח' באשי אפנדי^[46] הרב הראשי שלכם שבעיר הבירה קושטא יע"א, התיר לאכול הקזאן [=סטיק] יחד כעברי כתוגרי [=תורכי]. אבל אחינו אנשי הצבא לא שמעו לקול מורים וקדשו שם שמים ברבים, ונצבו כמו סלע מוצק בלב מים אשר לא יירא ולא יחת מהמון ים עליו בעת יהמו יחמרו מימיו, ואמרו אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם, וגם אם יבא הרב הראשי בעצמו ויאכל בפנינו אין שומעין לו. ומהם תחבו להם מאכל בחזקה בעת הבליעה, ומגועל נפש הקיאוהו תיכף מהר לפני הפקידים, וכן עשו פעמים ושלש עד שנלאו הפקידים ועזבום לנפשם לאכול פת חריבה הם והבאים אחריהם. אך לפעמים חוזרים וניעורים הפקידים לדחוק אותם לאכול, ומכים ועונשים אותם שלא מן הדין, והם באחת לא יאבו שמוע, ככה דרכם תמיד.

אך לענין שמירת קדושת השבת והמועדים, רפויה היא ביד אחינו אנשי הצבא ולא מרפיון רוחם וזדון לבם חלילה, רק יען כי אין בידם כוחם והם תלויים בדעת אחרים, כי ללמד ידם לקרב מוכרחים הם ע"ז מחוק אנשי הצבא, ואם ימאנו הלא ימעלו מעל בחוק ההוא, ונחשבים לבוגדים בהממשלה יר"ה, ובפרט שאומרים להם הפקידים, שכפי מאמר שבידינו לא פטר אתכם הרב הראשי שלכם מהעבודה רק ה' ימים בשנה, והם ב' ימים של ר"ה, ויום הכפורים, וב' ימים ראשונים של פסח לבד. ע"כ מוכרחים הם לחלל קדושת שבת ומועד ולא מרוחם. ולפעמים מכריחים אותם להבעיר אש, ולגלח זקנם ביום שבת ואם ימאנו יענשו קשה. וכבר כמה פעמים באו אחינו אנשי הצבא בקובלנא לפני הרב מטה"מ [=מטעם\ מטה המלוכה] שבעירנו יע"א לאמר, למה נגרע אנחנו מהנוצרים שאינם מעבירים אותם על דתם, ושומע אין להם (והוא מרפיון רוחו וגוו, עושה אחת הנה ואחת הנה, פעם מחלה פני הפקידים לפוטרם ביום השבת, ופעם דוחה לאנשי הצבא בקש), וככה נתגלגל הדבר הזה שנה תמימה. אבל מעולם לא עלתה על דעתנו שאמת הדבר הוא שהרב הראשי שבעיר הבירה יע"א התיר לאכול הקזאן יחד, או לחלל קדושת שבת ומועד חוץ מה' ימים בשנה, כי מי פתי יאמין לשמועה זו המרגזת נפש ומחרדת כליות ולב, להתיר איסורי תורה קבל עם. הגם שאמרו לנו אחינו אנשי הצבא ששמעו זאת כמה פעמים מפי הפקידים הגבוהים, וגם מכה"ע [=מכתבי העת] הבאים מעיר הבירה כותבים כך, אמרנו שתואנה הם מבקשים הפקידים, ותולים עצמם באילן גדול, ולא כל הכתוב במכה"ע הוא אמת. וגם מפי הרב מטה"מ [=מטעם\ מטה המלוכה] שאצלנו, לא יכולנו להציל דבר אמת (יען הוא מתהפך לכמה גוונין). סו"ד [=סוף דבר] שמועה זו אין ולא רפייא בידינו.

אך לדאבון לבנו למהרה נקרה, זה מקרוב נתאמת לנו ששמועה זו אמת היא, וזה הדבר קצת נערי בני ישראל נכנסו לבתי ספר אשר הוקמו על מטה"מ בעירנו, הנקובים בשם "מכתב אל עדאדיי" [=בית ספר הכשרתי], ו"מכתב אל ראשדיי" [=בית ספר הכוונתי לבוגרים], ובתחי'[לה] פטרו אותם מלילך שם ביום השבת, ואח"כ צוו עליהם לבוא ללמוד ולשמוע, אבל לא לכתוב, וזה מקרוב איימו עליהם בקול נגיד ומצוה גם לכתוב ולרשום כמעשהו בחול, ואם לאו ענוש יענשו. ואבות הנערים הגישו קובלנא להואלי פאשה על פקיד הראשי שבבה"ס, שזה הוא נגד החוק הט"ז והי"ז שב"קאנון האסאסי" [=חוק היסוד], שלא להעביר שום אדם על דתו ואמונתו. ותיכף כתב הואלי פאשא בכ"י לפקיד של ביה"ס, לפטור הנערים מלכתוב ביום השבת, והעיד בו לבלתי התערב בדבר אמונה ודת. והפקיד של ביה"ס השיב להואלי כי כפי המאמר הבא לו מהממשלה מעיר הבירה מפי ח' באשי אפנדי, שאין לפטור הנערים מביה"ס רק ה' ימים בשנה ולא יותר, ואין לעשות נגד החוק ההוא, ואדרבא המערערים הם עברו ברית חלפו חק, והם מזומנים לתת דין וחשבון על מעלם נגד חוקי הממשלה. וכראות הואלי כך, קרע את פתקת ההזמנה לדין לגזרים, ואמר לאבות הנערים אני עשיתי את שלי, ומאחר שח' באשי אפ' שלכם נתן רשיון כך, לא עלינו תלונותיכם רק עליו, לכו אצל חכמיכם והם ידעו את שלהם. ובזה אכן נודע הדבר כי לא דבר ריק הוא השמועה האיומה הזאת.

ועתה רבנים נאורים, מי לא תסמר שערת בשרו לשמועה האיומה הזאת, ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם. מי בקש זאת מיד ח' באשי אפ', ומה הדבר אשר אלצו על כך, הלא הממשלה אינה מעברת שום אדם על דתו ואמונתו, ואם בימי הבינים בעת אשר חרדנו לרגעים מקול צלצלי כבלי ברזל, וכלי המועקה של האינקוויזיציא הנשמעים לאזננו, מספרד מצאנו מנוחה לשמור דתינו ואמונתנו לעיני השמש בצל מלכי חסד התוגרמים, ומה גם בעת נאור כזה, בעת החופש והדרור אשר כל איש ילך בשם אלהיו באין מפריע. כי ע"כ רבנים נאורים, אליכם אישים נקרא, חוב קדוש עליכם, לאזור חיל ולחגור שארית כוחכם, לדבר אל לב הרב הראשי להסיר המכשלה, ולשית קץ להשערוריה הנוראה הזאת, טרם יציץ המטה ויפרח הזדון, וישתכח שם היהדות ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו. חושו, חוסו על כבוד הדת והאמונה אשר בדמי"ם יקרים עמדה עלינו, ובנפשות אלפי קדושים אשר עלו על המוקד נהלנו את ספינת האמונה עד כה לבלי התפוצץ לרסיסים מגלי הים השוטפים עליה בחזקה מכל עבריה, ואיך בעת הגיעה לנמלה, נשב בחבוק ידים ונעזבנה לנפשה?! ותקותנו תאמצנו שלא תנוחו ולא תשקוטו עד תוציאו לאור מטרתנו, ובאמצעות השתדלות מעכ"ת יצמח ישועה להרים דגל התורה והיהדות. והננו מחכים ומצפים לתשובתכם הרמתה יפשא"ק [=יפה שעה אחת קודם], הדשו"ט ברוב עוז ושלום.

מכתב חיזוק לחיילים יהודים בצבא העותמאני אשר שמרו על הדת במסירות נפש^[47]
מספר קטלוגי: SA-C40-W20-A35

בהנ"ו. ידוע לכם אתם כבוד הקוראים, את השכר הטוב שמקבלים אחינו החיילים בהתנגדם לאכול את המאכלים האסורים עלינו לפי תורתינו הקדושה. הם ראו כבוד הדת, וכבוד הקהילה, ומסרו את עצמם על קידוש ה', ולא עברו על ההלכה והדת. חובה על כל אחד מבני עדתינו לתת להם את הכבוד המגיע להם בעד פועלם הקדוש, ונאמר להם, ברוכים הבאים אחים יקרים ונכאים, ברוך בואכם! מגיע לכם כל הכבוד זרע הקדושים אברהם יצחק ויעקב. עשיתם דבר שאי אפשר להעריך את ערכו, מלחמה קשה נלחמתם, ויסדתם שם יסוד חזק, וגדר ברזל בניתם לכם ולאחרים. היום נודע לכל העולם שגחלת אהבת תורת משה רבינו ע"ה, היא עוד בוערת בלבבם, ולהבה קדושה של הדת לא נכבת אצלכם ח"ו. וכח החשמל שנתן אברהם אבינו ע"ה בוורידהם בעת עקידת יצחק אבינו ע"ה, עדיין לא התקלקלה. והקול הרם של "שמע ישראל ה' אלהינו" שלא נשמע מזמן הקדום (ימי הביניים) מפי אחינו שנשרפו או נתלו או נהרגו בגלל דתם, עוד הקול מצלצל באזניכם. אשריכם אחינו, ואלף פעם "ברוכים הבאים"! שכרכם הרבה אצל השי"ת, אתם במחיצת דניאל חנניה מישאל ועזריה, ואני מבקש להיות אחד מכם במעשה הנכבד והקדוש.

מליצה להספד על הגביר הצדיק הר"ר מאיר אליהו שלמה דוד^[48]
מספר קטלוגי: SA-C60-W33-A119.1

קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, כי פרץ ה' פרץ במחנה העברים, ונאספו שמה כל העדרים, זקנים עם נערים, בבכי יבואו בכי וצירי"ם, זה ישפיל וזה ירים, לספוד לצר"ה ולבכותה, כי עלה מות ונקיט להאי מרגניתא שפירתא,

המאי"ר לארץ ולדרים, הכא תרגימו נהוריתא, מלאך המות רהיט אבתריה, רגע כמימריה, לא שפיק ליה רווחא פורתא, סכין כתיבא באורייתא, עודנו באבו יקטף, לא עת האסף, יפרוש כנפיו יקחהו, ובחבלו אשר טמן ילכדהו, ויגף את חרבו על נטע נאמן, ויקחהו בלי חמדה מחוסר זמן, הה ש"ר מר המות על פרי תואר עיניך פקחת, וזית רענן באבו קטפת, ועל פרח שושן חרבך הנפת, ועין ימין נקרת, ווי לאבידה ווי לפסידא, בת בבל השדודה, פנה זיוה פנה הודה, כי פתאום בא השודד עלינו, ולקח את מאי"ר עיננו מעל ראשנו, התעיף עינך בו ואיננו, פתאום חמק עבר ושכן חררים במדבר, ויט שם אהולו, במקלו ותרמילו, כי גם בן אין לו, וזרים מרקדים בהיכלו, המות ברשתו משכו, וילך הלוך ובכה, על אשר בנה בית חדש ולא חנכו^[49], לזאת אספדה ואילילה, מעי מעי אוחילה, ווי לאזילא ווי לחבילא, אליכם אישים אקרא. בקול מר צועק ומרה. הורידו כנחל דמעה. להאי שופרא דבלי בארעא. אחימו הספדא. על גברא דלביש מדה, ותשא כל העדה, בקול חרדה, כי פרחה היונה ומקנ"ה נדדה, וצפור טהורה בפח נלכדה, ומבין החיים פקוד נפקדה, ולבור תחתיות גוייתה ירדה, איך במחשכים תשכון גוייה נבחרה, ובערמות העפר תתבולל אבן יקרה, אשר בכתם אופיר לא יסולה מחירה, מטה עוז מקל תפארה, חשך השמש בצאתו וירח קדר עת בוא חליפתו, אהה מאי"ר עינינו, משוש תפארתינו, מה מצאת בנו עול כי רחקת מעלינו, מה זה מיהרת ללכת, הן עוד היום גדול לא עת האסף, על מי נטשת צאן מרעיתיך, ומי ינהל עדתך אחריך, מי ירחם על העניים והאביונים תחתיך, ומי יבקר בית החולים זולתך^[50], מי יפקח עין על מדרש ת"ת בלתך^[51], ומי ישים לב על ת"ח כמוך^[52], ומי יעסוק בצרכי צבור במקומך, אוי לדור שאבד מנהיגו, ואוי לספינה שאבד קברניטה, ותרד פלאים מטה מטה, הלילו הה ליום שדי המר, ואחריתה כיום מר.

קול אומר קרא, ואמר מה אקרא, למפורסמות אין צריך ראיה ברורה, כי זו דרכו דרך ישרה, צדיק באמונתו, בתורת ה' חפצו, ובתורתו מתהלך בתומו, דורש טוב לעמו, רצוי בהונו ואונו, נודע למשגב בצדקת פזרונו, פזר נתן לאביונים, נדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבים, צועקים והנ"ם נענים, ביתו פתוח לרוחה, לכל מר נפש נאנחה, גומל חסדים טובים, נותן לחם לרעבים, חכו ממתקים וכולו מחמדים, מחזיק ביד לומדי תורה יו"ד תלמידים, הולך צדקות מידי חודש בחדשו כמסמרות נטועים, ביד נדיבה כיד המלך לבעלי בתים צנועים, הזיל זהב מכיס לבנין מדרש ת"ת לעניים ויתומים, ויבנהו כמו רמים, גם ייסד בית החולים בראש הומיות, כלול בהדרו בנוי לתלפיות, עסק בצרכי צבור לשם שמים, ויגע בעשר אצבעותיו בפועל כפיים, הן אלה קצות דרכיו, מי יגיד צדקותיו ומי ישמיע כל תהלותיו, מה אענה ומה אומר ולבי חמרמר, הושיעה ה' כי חסיד גמר.

קול ענות אנכי שומע, את אחי אנכי מבקש, יצריח אף יריע, הא"ח נפשי, כבודי ומרים ראשי, למה עזבתני, ועל מי נטשתני, ולעומתו שתי אחיות, בקול בוכים מנהמות, הוי אחי והוי אחות מטפחות ומענות, אנה הלכת ואנה פנית, מדוע אתה יושב לבדך, ואנה עזבת מקום משכן כבודך, למה תעמוד בחוץ, ולדרכך נחוץ, הן עוד עמד טעמך בך וריחך לא נמר, יין המשומר.

מכתב תנחומין מרבני צפון עיראק על פטירת ח' אהרן בנו של רבינו^[53]
מספר קטלוגי: SA-C120-W62-A118.1

היום ד' לחודש ניסן, שנת תרנ"ח

לקראת ומעלת החכם השלם, אור גולל, ענוותן כהלל, שאין גומרין עליו את ההלל, ה"ה א"ע וע"ד [=אור עיננו ועטרת (דורשינו)] כה"ר ח"ר שמעון בכה"ר אהרן אגסי יצ"ו, יחש"ל [=יחיה שמו לעד] כי"ר.

קול דאגות שמענו, קול שמועה הנה באה, ורעש גדול מארץ בבל שמענו, דברי צי"ר וענתה הציר"ה, נשאנו קולינו ונקרא ביום צרה, כל עצמותינו יאחזמו רעד יום חשך ואפלה, רתת וחלחלה, כשופר נרים קול בגרון, על שריפת עצי שיטים וארון, והנה צורף מטה אהרן.

ואנו ואבלו כל המתאבלים, כל בית ישראל יבכו את השריפה, בשפה יפטירו רפ"ה, כי חרב שלופה, ודתא מהחצפא, שאול ישאלו באבל דורשים ושואלים, מי ראה כזאת כבר, עובד אלהים ערב ובוקר, על זאת היו בכי וצירות, בכיה לדורות, במקום כל המחולות, ארכובותינו דא לדא נקשן, עיקרן ושורשן, רבות אנחותינו הנך נפישן, על פרח שושן, אש תוקד בקרבנו מעלה עשן, מה נענה ומה נאמר, מעי מעי ולבנו חומרמר, על הבחור כארזים צדיק כתמר, ריחו נודף כאפרסמון ויין המשומר, גבר ה' בעוז קדמה שלים, צדיק הולך את חכמים, כנטעי נאמנים, הוא האדון, לוקח הפקדון, רון ירון, והיה על מצח הארו"ן.

קול אנחות שמענו, יגענו באנחתינו, מיטתנו בדמעתינו, קול יללה נשמע, ועיננו דמעות תדמע, קול יללה צועקים, ברחובות ובשווקים, ונאקת אבל נואקים, קול נשמע למרחקים, אוי לאזנים כך שומעים, אוי לעינים כך רואים, אוי לקולמוס כך כותב, אוי לדיו כך מושך, על השמועה ששמענו רפו צרי, צרים כיולדה, מה רבו צרות, דבקו צערי"ם זה בזה, אך טוב לישראל, אוי נא ה' כי רב יגון על מכאובינו, וכעת ששמענו על היפוך מחולות ושמחות, לבכיה ולאנחות, נעים אנחנו בבכיה, אבל מה יש ביכולת ידינו לעשות, כי נגזר מות מששת ימי בראשית, רבים שתו כוס זה, ומיום ששמענו זאת השמועה, מרה כלענה, ישבנו משתוממים, ומחשבותינו תמהים, ועיננו נוהים וזוהים, על צערך ושברון לבך, אשר הביא עליך אביך באחרית זקנתיך, יען כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, ובעל הנחמות ינחם אתכם, תנוחמו מן השמים, וחיים ארוכין לכון יהון שבוקין, ואל תדאגו יותר מדאי, כי מה דעבדין מן שמיא לטב, וגם זו לטוב, וה' ירפא שברון לבך, ויהי רצון שלא תעבור עוד עליכם זאת כוס התרעלה עד עולם, והש"י ישמח אותנו ולכל ישראל אחינו בביאת הגואל ובבניין בית המקדש, ככתוב ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו ישראל יסיר מעל כל הארץ כי ה' דיבר [ישעיה כה, ח], ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו [תהלים כ, י], לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך [ישעיה ס, כ], וכתיב [שם סו, יג] כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו נחמת עולמים וש"ש.

יצחק חאי [=חי] דויד נחום יצ"ו       הצעיר אברהם מושה ה"י      הצעיר משה אברהם יצ"ו     נאום משה אברהם חרירי הי"ו

מכתב תנחומין על פטירת הגביר ר' סלימאן דוד ששון^[54]
מספר קטלוגי: SA-C60-W34

בהנ"ו בגדאד, היום עש"ק 16 כסלו תרנ"ה

לבמביי

אל מול פני המנורה הטהורה, אספקלריא המאירה, אחות לחכמה ברה כחמה, מודעת לבינה, ותורת חסד על לשונה, האשה רב"ה, בהויות דאביי ורבא, ויודעת למסבר סברא בכולי גמרא, ספרי וספרא והו"ד ידה על העליונה, כי חוננה מאת הבורא בכל מדה טובה ונכונה, וברוח נדיבה ונפש עדינה, רודפת צדקה וחסד ברוב חמלה וחנינה, היא האשה יראת ה' היא תתהלל בכל מהלל, מרגניתא שפירא, הסי' היקרה פרחה סלמאן דויד ששון, מנשים באהל תבורך מבריכה העליונה, ברב חסד"א ורב הונ"א, ודהבא פריכא מלא צנ"א, והאל יהיה לה מגן וצינה, וירבה שלומה ויגדל ששונה, ואורך ימים ושנות חיים עד ביאת הגואל, בא יבא ברינה אכי"ר.

אחרי עתרת החיים והשלום וכו', ראשית השאלה על הרגשתכם היקרה והנכבדת. ואם תשאלו עלינו, תלי"ת [=תהלות לאל יתברך] לא נתלונן, רק ראות פניכם בטוב. ובאשר בכל תקופה זו לא הגשנו כתב לכבודכם, לא משכחת טובכם והתנכרות נדיבותכם ח"ו, רק כששמעתי הענין אשר קרה לעט"ר המרו' נ"ע, השי"ת יודע מה שאירע למצבי, נדהמתי מאד וכהו חושי, וסוף דבר שנתקפתי בעצבות, וכל זמן שאני בא ומבקש לכתוב לכם שורות מספר ובכל מאמץ, ומוכרח להביא זאת ברגש, אוחזתני התרגשות ובוכה אני על אובדני והקולמוס נופל מידי, ואין ידי מוסגלת לכתוב דבר שכזה, חבל ואלף פעמים חבל על שלמ"ה המל"ך שתאמר עליו אמירה זו, ויתואר בתאר זה, אבן דאוד בעל הנפש השפלה, הצנועה והרוח הטהורה, והנשמה הנכבדת והמידות העדינות, איך שתה את כוס המרה המצערת, עליו יאמר באמת דברי רז"ל, ווי להאי שופרא דבלי בעפרא [ברכות ה, ב]. וחושדני ששלמות יופיו ורוממות תפארתו, היה על מנת לשרוף את הלבבות בהסתלקותו, והזמן (=והמציאות) למדני שאכן כן הוא, מכיון שכבדי נשרף שריפה באש האופפת, אריד בשיחי ואהימה, על שעשוע חברתו הנעימה וקול אמירתו דבסימא. מי יתן אמצאהו ואשבעה בהקיץ מהוד זיו יקרהו. והיה חובה עלי לכתוב שתי ערימות נייר על אובדן זה, אולם אין כוונתינו לעורר התפעלות ולהבעיר את הגחלים.

נחזור ונבקש מן השי"ת שיהיו חסדיו ומעשיו הטובים האצורים בשמים, יסוככו עליכם ועל ילדיו האהובים והענוגים, ויה"ר שיעלו ויהיו במקומו, ויקויים בהם מקרא שכתוב "תחת אבותיך יהיו בניך תשתימו לשרים" [תהלים מה, יז], ככוכבים קיימים לארץ ולדרים עד דויד הגדיל, ולכל דרכיו משכיל, ואחיותיו הנעימות על עלמות – בס' רוג'יל, ובס' מוזלי הי"ו, ששים ושמחים ברבות הטובה, ולא תוסיפו לדאבה, ולא ישמע שוד ושבר בגבולכם, והיה שלום באהליכם ושלוה בארמנותיכם, בהשקט ובבטחה השלום והמנוחה, ההלל והשמחה, יחדיו יהיו תמים כאורים ותומים, וחיים עד העולם, כיר"א.

ועוד באנו נבשרכם מעלת כבודכם, בס' עמאם מב"ת בר"ח הנז' השי"ת הוציא לאור מזלה ונתארסה, יה"ר יהיה ס"ט והתחלה טובה עלינו ועליכם, ונקוה שבשורה טובה זו תטיב הרגשתכם [כי] לא שכחתי מאז שהייתי לצדכם, וזרזתם אותנו להודיעכם על זאת, ועשינו על פי מצותכם, ויה"ר השי"ת ישמח לבבכם בחתונת בניכם ובנותיכם המהוללים, וישמרם השי"ת ויקיימם, ויאריך חייהם וחייכם ברב טובה ובריאות ובשמחה וששון, וילדינו ינשקו את ידיכם, ובפרט בס' עמאם תנשק ידכם, ולעד תהיו שלמים בחפץ הבורא יתעלה, וברוב עוז ושלום.

הצעיר שמואל אהרן אגסי הי"ו

מכתב רבי בן-ציון חזן^[55]
מספר קטלוגי: SA-C90-W44-A115.1

בעזהי"ת פעה"ק ירושת"ו, היום כ"ה תברכו את בנ"י 25 טבת העת"ר

למעלת רב רחומא"י ור"ב חביבא"י, דיתיב בתווני דליבאי, רחוק מעיני וקרוב בלבי ורעיוני, זה סיני, כקש"ת הרב המופלא גדוש ומלא בנסתר ובנגלה ש"ר בית הזוה"ר כמו"ה מוהרש"א שליט"א.

מאחדשו"ט כדמ"ל [=כדת מה לעשות] לקדוש ה' מכובד כמוהו. רב יקר ונעלה! מכי"ק [=מכתב ידי קדשו] זמ"ן נק"ט עש"ק וישב הגיעני כפול, ושו"ש משה"ט כ"י וכ"י [=וששתי ושמחתי משלומו הטוב כן ירבה וכן יפרוץ], יה"ר שתמיד השמחה במעונו והשלום בארמונו וחיים ברצונו.

אשר ינופף ידו על בן ציון להוכיח אותי בטובה תוכחת מגולה על אשר טמנתי ידי בצלחת ואחר עד עתה מלכתוב למעכ"ת נ"י. זאת אשיב אל מחמד לבי, יען כי בקראי בכל לב מכתבי יד"ק והמה בכתובים בכל כבוד שבעולם על א' שבע אשר לא נאה לכסיל כבוד כזה, ואירא כי ערום אנכי וחסר מכל טובה ואחבא. זאת ועוד צריך לדון ק"ו ולערוך לו מכתב בתואר הנאות לרו"מ נ"י. וידי יד כהה, לזאת ותמנע היתה ואתו עמו הס"ר [=הסליחה רבה]. עשרים ספרים ששלח לי ע"י אהו'[בינו] מנצור נ"י^[56], עדין לא הגיע לידי יען כי שלח אותם בתיבה ע"ד הים, ועק"ב היתה עד כה. אמנם זה חודש ימים מששמעתי כי הגיעה פעה"ק. אמנם אהו' הנז' בקושטא קאי, ואי"ה לכשיחזור לפעה"ק לחטו"ל אקבלנה מידו, ואודיע לרו"מ נ"י מקבלתם. יתר הס', עדיין נשארו אצלי ג' ד', עד שאחקור ואדרוש על אנשים חכמים וידועים, ואקיים מצות שילוח, יהיה לבו הטהור נכון ובטוח.

ע"ד [=על דבר] הספרים ששלח לתונס ו(תאיי) יע"א, ואין עונה וכו'. ידיד יקר, אין לי שום שיח ושיג וכו', אמנם את זאת אעשה אי"ה לדבר עם אחד אהוב סי' נסים נחום נ"י^[57] שהוא בן עירם, והוא הוא שהודיעני מהם. ואחלה פניו הנעימים לעורר אותם, והמה ישיבו לרו"מ נ"י תשובה מאהבה. ותול"מ זולת השלום ממני ידידו מוקירו ומכבדו, ומתפלל בעד חיי מלכא ובתוהי, בני סמיכי ומעלי, ענפים דומים לשרשים, זרע אנשים קדושים אראלים ותרשישים, ויזכה לראותם מורי הוראות בישראל שואלים ודורשים בבתי מדרשים, אכי"ר.

כנפשו ונפש המשתחוה מול מעכ"ת

בן ציון מרדכי חזן

מכתב ראשון מרבינו להרבנית פרחה ששון^[58]
מספר קטלוגי: SA-C90-W46

בהנ"ו בגדאד, היום עש"ק כה תשרי 671 [=תרע"א] מחוזינו

למעלת רמה רוממה, ברה כחמ"ה, נחל נובע מקור חכמה, בתורת ה' תמימה, הגבירה המאושרה והמעטירה, הסי' היקרה פרחה סלמאן דויד ששון מב"ת, אתה ה' תשמרה, וכצנה רצון תעטרה, אכי"ר.

גברתי היקרה! בהופיע אתמול יפעת הוד כבודך לבקרני במעוני, נמלאו כל בתי נפשי אורה, להיות הארז אשר בלבנון ממכון שבתו השגיח על האזוב אשר בקיר לחלוק לו מלא חפניים כבוד ויקר, וזה יעיד על גודל יקרת נפשך היקרה, וענות צדק רוחך הטהורה, וליוקר המציאות אצלי כלי יקר אשר יאות לפי ערכך הרם להיות מנחת זכרון, הרהבתי בנפשי עוז להקריב לפני הוד כבודך מערכי לבבי והלך רוחי בספרי קטן הכמות והאיכות "בנֵי אהרן", להיות למזכרת נצח. והנני מוקירך ומברכך כפי ערכך הרם, ומעתיר בעדך ובעד בניך ובנותיך וכל אשר לך מסביב.

ברוב עוז ושלום לפני צור מחסי

הצעיר שמעון אהרן אגסי יצ"ו

תשובת הרבנית פרחה ששון^[59]

בהנ"ו בגדאד, היום עש"ק 25 תשרי התרע"א תזלר"ו

לק' הד' ומע' החכם השלם הר' שמעון אהרון אג'סי הי"ו.

אחר הדרישה בשלום כבו' הי"ו.

יקרת מכתבך יחד עם  מתנתך הגיעני, ובאתי להודות לך על טובך עבור הספרים. ומכל ליבי אתפלל על בנך הי"ו, יהי"ר שהשי"ת ישמרהו ותשמחו בו ברוב אושר וכבוד אכי"ר. וגם שאר [הילדים] כמו כן.

תהיו בריאים ושלום.

 פרחה סלימאן דויד ששון

 תיקוותי שתכבדנו בזמן שיתאפשר לך וש"ש.

מכתב שני מרבינו להרבנית פרחה ששון ^[60]
מספר קטלוגי: SA-C90-W47

בהנ"ו היום ב, 22 שבט 671 [=תרע"א] במביי

למע' הגבירה המעטירה, צפירת תפארה, הסי' היקרה פרחה סלמאן דויד ששון מב"ת.

באתי לבקש טובת כבודה בעניין אחד והוא, אני הצעיר מזה זמן שלחתי את ספרי "בני אהרן" לרבני רוסיא הי"ו, ואחר זמן הגיעתני ידיעה מחלקם, ומחלקם האחר לא הגיעתני ידיעה. ובדואר שהגיעני כעת, קיבלתי ידיעה מהדואר המרכזי באזורכם לאמור שיש חבילה מעוכבת בדואר ובה ספרי "בני אהרן", ולא כתבו כמה ספרים. וביקשו שאודיעם למי לתתם, ואם לאו, ימכרו אותם, והכסף ינתן לבית הדואר. וכתבתי להם מכתב שימסרו את הספרים ליד כבודך. לכן אבקש מכבודך לאסוף אותם מבית הדואר באזורכם, ותודיעי לי כמה ספרים יש. ולאחר מכן אודיעך לאן לשלחם. וכבודה תסלח לי על הטירחה, שכן זה פתח למצוה, ובעל הגמול ישלם שכר פעולתך, ויה"ר השי"ת ישמח ליבך בחופת בנותיך היקרות, ובפרט בחופת ידי"ן דויד מלך ישראל הי"ו. ואורך ימים ושנות חיים ושלום.

הצעיר שמעון אהרן אגסי יצ"ו

מכתב שלישי מרבינו להרבנית פרחה ששון ^[61]
מספר קטלוגי: SA-C90-W48

בהנ"ו    היום ב' 12 ניסן 671 [=תרע"א]                  תזלרו"ן

אל פני המנורה, מרגניתא שפירא, פיה פתחה בחכמה בתורת ה' ברה, ותורת חסד על לשונה, זקוקין דנורא, מוכללת ומעוטרת בכל מדה מאושרה, הסי' היקרה פרחה מב"ת סלמאן דויד ששון, אתה ה' תשמרה, וכצנה רצון תעטרה, אכי"ר.

אחרי עתרת החיים והשלום, תבושרו בטוב. נתכבדנו במכתבכם היקר מיום 13 אדר, קראנו אותו והיינו מאושרים בטוב בריאותכם ובריאות הילדים הי"ו, ושאר דבריך היו מובנים.

בעניין השתדלותך בשליחת ספר "בני אהרן" מהדואר, ישלם ה' פעולך. אולם היות ושם החכם וכתובתו היו עדיין כתובים בראש הספר, מדוע התעכב בדואר ולא שלחו אותו, תם אני ולא ידעתי הגד החידה.

הודעתם שאתם עומדים ליסוע לאירופה, יה"ר נוכח ה' דרכך, ואבקשך לקחת עמך את הספר הנז' ולתיתו למי שנראה לך שיתעניין בו, ובאם ראית שיש לו ביקוש, אנא הודיעני ואשלח לך עוד ממנו. היות וכל מטרתי להפיצו בארצות, ובכך אהיה אסיר תודה לך.

בעניין ח' באשי באזורינו, הקב"ה סיבב סיבות והממשלה הורידה אותו מתפקידו, ובכל אופן עודנוֹ תכלינה עינינו אולי תחזור עטרה ליושנה. החכמים הי"ו בחרו כממלא מקום החכם באשי, בח"ר אברהם משה הלל הי"ו, אולם עדיין לא קיבל מינוי רשמי מהממשלה. ואני העני לא הסכמתי בכך, היות ואין ממנין זקן מופלג בסנהדרין [סנהדרין לו, ב; רמב"ם הלכות סנהדרין פ"ב, ה"ג].

לפני כחודש נאצ'ם פאשה הורד מתפקידו, והקהל הצטער על כך מאד, ובמיוחד בני עמנו, היות והיה אדם חכם וישר ובעל צדק. ומאז שעזב מצב בני עמנו נהיה גרוע, היות והני עכברי רשיעי שהיו מסתתרים בנקיקי הסלע, הוציאו ראשם^[62]. ונבקש מבורא עולם שישלח לנו גואל בקרוב ויגאלנו גאולה שלימה למען שמו.

באתי לשאול בטובת ידיד נפשי הבן יקיר כמה"ר דויד הי"ו, ויה"ר יהי דויד לכל דרכיו משכיל וה' עמו כיר"א. כמו כן אשאל בטובת הבנות עדינות ואם לא ידעתי לישא את שמותם על דל שפתי, יה"ר יחדיו ירננו ובחיק ירא אלהים ינתנו, ופריהם ישאו, וענפיהם יתנו זרע קודש פרי הלולים, גדולי גדולין, ועיני אדונתי תראינה ותשמח ברוב עוז ושלום.

הצעיר שמעון אהרן אגסי יצ"ו

מכתב לרבי דוד צבי אויערבך אב"ד סקולוב (אוקראינה)
מספר קטלוגי: SA-C80-W38-A115.2

למע' אספקלריאה המאירה, בוצינא דנהורא, צדיק יס"ע, כבוד אדמו"ר^[63] דויד צבי אויערבאך נר"ו שליט"א אב"ד דק"ק סאקאלאוו והגליל יע"א^[64].

רב נכבד! מכתביו היקרים הגיעוני, והגם שאני יודע לקרוא מעט כתיבה אשכנזית, עכ"ז היא לי כספר החתום, יען הכתיבה דקה ומחוספסת מאד ולא ידעתי מה אדוני מבקש מעבדו, עד שהקרה ה' לפני להח' השלם ח"ר דוד מאיר הי"ו שד"ר דעיה"ק צפת"ו^[65], והבינני את הרשום בכתב. ולהיות שאני בעה"ב פשוט ואינני עתיר בנכסים ותשורה אין להביא לאיש האלהים לפי כבודו, לכן יקבל נא אדוני את קומץ המנחה הלוטה תוך כתבא דנא, והוא שטר המחאה כחמשה פראנק, וגם יקבל מהבי דואר שלשה ספרים "בני אהרן" השלוחים על שמו, והמה ילידי רעיוני עשתונותי על ספר הגלגולים להאר"י ז"ל, ויכול אדוני למוכרם וליקח מחירם, ויואל נא בטובו להודיעני בכתב מקבלתם. וסלח נא אנכי מבקש לישר"י לן מור על מתנה מועטת כזאת, ומי שענה את האבות יענהו בעת צרתו, ויחלצהו ממצוקתו, ומקודש ישלח עזרו כאו"ה [=כאוות [נפשו] העדינה] היקרה, ונפש הדשו"ט ברוב עוז ושלום.

מכתב לרבי שבתי ליפשיץ מחבר ספר 'סגולות ישראל' ועוד (הונגריה)
מספר קטלוגי: SA-C80-W39-A115.2

המביא כדי יין הרקח עם פרי מגדים, פשטים נאים ונחמדים, עם מעשה חידודים, חכו ממתקים וכולו מחמדים כבוד הרה"ג אדמו"ר שבתי איש ליפשיטץ שליט"א

רב נכבד! תשורתו היקרה ספרו הכביר 'תפארת יעקב'^[66] הגיעני אל נכון. ובהיותי נאחז בסבך טרדות הזמן עם חרדת הימים נוראים וקדושת ימי החג, לא יכולתי להשיב מפני הכבוד ועמו הסליחה. וכעת ימצא אדוני תוך כתבא דנא קומץ מנחה, שטר המחאה של ה' פראנק, וגם יכבדני נא לקבל ספרי הקטן 'בני אהרן' השלוח בשמו בהבי דואר, ויעלו לרצון לפני הדרת כבודו [...] נא אדוני בטובו להודיעני מקבלתם. ואצא מלפניו בשאלת ברכתו, תרב גדולתו ותגדל תפארתו, וכסא כבוד תורתו ירום ונשא כאות נפשו העדינה, ונפש הדשו"ט ברוב עוז ושלום.

מכתב להרב בן ציון אייזנשטט מחבר ספר 'דורות האחרונים'^[67]
מספר קטלוגי: SA-C80-W40-A115.2

אור הבהיר, נהיר וצהיר, ראש משביר, גמיר וסביר, גאון וצדיק כביר, כבוד אדמו"ר בן ציון אייזנשטאט שליט"א, נרו יאיר ויזהיר כיר"א.

רב נכבד! מכתבו היקר ז"ך מנחם העבר הגיעני אל נכון, וכאשר דרש ממני לשלוח לו את ספרי הקטן זכרון אהרן, הנני להודיע כי לא זכרון אהרן שמו, כי אם 'בני אהרן', ויגיעו לידו ב' ספרים 'בני אהרן' אשר שלחתים על שמו ע"י הבי דואר באחריות, ביום הנוכחי, והם אחד לו, ואחד יתנהו לאשר יישר בעיניו.

ואשר חפץ כבודו להודיעו מתי הולדתי, וממי קבלתי תורה, וכמה ספרים חיברתי, וכמה שנים אני מכהן בתור רב? האמת אגיד כי אינני רב ולא נושא משרה, רק תלמיד פשוט אני וגם סוחר קטן הנני, אשר ידי האחת מחזקת במו"מ להביא טרף לביתי ליהנות מיגיע כפי, וידי האחת מחזקת בעסק התורה ללמוד וללמד. ואחת שאלתי מאת ה' שאל יבואני לידי מידה זו (של הרבנות) הרחוקה מתכונת נפשי כמטחוי קשת. והחודש והיום אשר בו נולדתי לא ידעתי אל נכון, רק השנה היא שנת ברי"ת לפ"ק. ומים יצקתי ע"י מו"ר הצדיק המפורסם, החסיד העניו ח"ר יצחק בכמוהר"ר מרדכי ז"ל בכמוהר"ר ששון ז"ל בעהמ"ח 'מזמור לאסף', ו'דבר בעתו', ו'קול ששון', ושאר ספרי הקודש.

ומענין חיבור ספרים, להיות שאינני נושא את נפשי אל רעיון רם כזה, לכן לא באתי במגלת ספר לכתוב חידושי תורה חדשים לבקרים בש"ס ופוסקים וכיוצא, רק מעט מזער המה בכתובי"ם עם איזה דרושים שדרשתי בקהל רב, ואי"ה בחיים אוציאם לאור. הנה זאת היא תעודתו המעטה בחיים, ולעשות כן רבו כמו רבו מצוקותי וצרותי למעלה ראש. יואיל נא אדוני בטובו לישא הנה תפלה בעדי לאל מלך יושב על כסא רחמים, שיאמר די לצרותי ויוציאני למרחב ויתן לי ישוב הדעת לעבודתו יתברך.

ולשמחת לב אדוני ולב כל חובבי תורה, איש בשורה אני, כי אותו יבם אשר "עזרא בן ציון" יקרא לו בן ח' חדשים, הנז' בהקדמת ספר 'בני אהרן', כעת הוא בחסד עליון רם ונשא, גבוה הקומה [ופורח כחבצלת] תפארת בחורים, גבר בגוברין, חובק דדיה של תורה, ויושב בין ברכי ת"ח, ובקיץ החולף [כנס] את יבמתו אשת חיל מרת [מסעודה], יה"ר בס"ט ובמז"ט לכל ישראל, יתן ה' להם וימצאו מ[נוחה] ובטחה, רוחה והצלחה, ועל שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים, בברכה המשולשת, בני סמיכי, וחיי אריכי, ומזוני רויחי, ויאריכו ימים ושנים בהון כביר, ובנים ובני בנים דשנים ורעננים אכי"ר. והלואי יתן ה' בלב כבודו להזכיר גם את בני ידידי הנז', לטובה בספרו היוצא לאור, וישא ברכה מאת ה' ותשואות חן חן לו. והאל הטוב והמטיב יגמור בעדו להפיק רצונו ולמלא משאלות לבו לטובה, ויחי ויתן לו מזהב שיב"ה במדה מרובה, ועוד ינוב בשיבה. כאו"נ הנדיבה ואו"נ, הדשו"ט תמיד כל הימים ברוב עוז ושלום.

מכתב לרב אחד למען הפצת ספר 'בני אהרן' בערי תימן
מספר קטלוגי: SA-C80-W41-A115.3

אדון יקר ונכבד, "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך".

על כן כל הולכי דרך ועוברי אורח, תהלתו יספרו מתכונת נפשו העדינה, וטיב מדותיו הנעימים, ורוחב לבבו בתורה התמימה, ויקר חכמתו ותפארת גדולתו ורוחב תכונתו בנגלה ובנסתר, יהי כן אלהיו עמו ויעלהו מעלה מעלה, וירכיבהו על במתי האושר הגשמי והרוחני כיאות לאיש רם ונשא, מורם מעם דגול מרבבה שכמותו, ולהיות שכלי חמדה ניתן לו שבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, לזאת הרהבתי בנפשי עוז אני איש רש ונקלה, נבזה וחדל אישים, להקריב שי למורא, מנחת עני, ספרי הקטן אשר הרו וילדו סעפי עשתונותי הדלים בהבנת הספר הקדוש שה"ג [=שער הגילגולים]. וידעתי דמה דמות יערוך לאזוב אשר בקיר מול הדרת כבודו אשר כארז בלבנון ישגה, ומה למר מדלי נגד הים הגדול ורחב ידים, אך ענותו תרבני ותקותי תאמצני כי לא בזה ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו. ובעבור שמפני חצי הזמן אשר ניחתו בי חיברתי ספרי הלז כאשר יחזו עיני כבודו בהקדמת הספר, וכל ישעי וחפצי לחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל להיות מזכרת נצח ולמנוחת כבוד לבני העלוב מחמד עיני. לכן, אם תרשני מדת טובו לעשות חסד ואמת של אמת, נא יודיעני בכתב ידי קדשו, אם יש את נפשו לשלוח על ידו עוד מספרי הנז' אל הקדושים אשר בארץ תימן המה אשר נקבו לי בשמותם מפי עוברי אורח כפי הרשום בשולי היריעה. ואם דרך אחר יישר בעיניו להוסיף ולגרוע יעשה כרצונו, וסלח נא אנכי מבקש על היותי עליו לטורח, לישר"י לן מור כי ההכרח לא יגונה ועמו הסליחה.

ואני תפלה לאל נורא עלילה, דרברבנותיה דמור יסק לתמידא, על כל שכיות החמדה, ואבני נזר אודם פטדה מתנוססות על אדמתו, בזיוה יהודה ובסימו דרוחא מטלא דבדולחא, ההלל והשמחה יחדיו יהיו תמים האורים והתומים.

[שמות רבני תימן]

מארי יוסף אל יתים - פי כובאן אל גודאן. מארי יצחק כוהן צדק אב"ד - פי עדן. מארי יועב משומר – שם. ח' בנין סעדיה – שם. מארי שלמה אל טביב - פי תעיז. מארי כלף שמואל - פי שרעב. מארי יוסף אל חדא - פי אל חרא ואכוה. בן מארי יוסף אל דרהמי - פי שרעב. מארי יחיא אל קאפח - פי צנעא. מארי יחיא אל קאפח - פי רצאבא. מארי יחיא אל גרידי - פי דמאר. אהרוני אבו יוחאי – עדן. הגביר סאלם אהרן – צאחב [=בעל] אל דפוס.

מנחה היא שלוחה מאת האזוב אשר בקיר אל ארז גמיר וסביר הרב המופלא וכבוד ה' מלא בקי בנסתר ובנגלה, מוכתר בכתר ענוה לישרים נאוה, ריש בי דינא ויקירא^[68].

מכתב שני לרב אחד למען הפצת ספר 'בני אהרן' בערי תימן
מספר קטלוגי: SA-C80-W42-A115.3

מכתבו הבהיר זמ"ן נק"ט, קבלתי באה"ר וחי"ן, ובו תבשרני משלום אדוני וטוב בריאותו שיחיה לעד אמן.

מ"ש רו"מ מענין הפצת הספר 'בני אהרן' בערי תימן, [כי] הוא נמנע מכמה פנים^[69], יהי כדברך. ועכ"פ אחלה פנ"ק שישים זאת על לבו לשעת הכושר, אם יזדמן מי שיהיה ספר הנז' דרוש לחפצו, יודיעני בכתב והנני מוכן למלאות חפצו תיכף. תשורתו היקרה שטר כסף ה' פראנק קבלתי, והיא לי מנחת זכרון מזכרת אהבה וחיבה, אך בשם האהבה אבקשך שתחזור ותקבלנה ממני באהבה וברצון כאשר הוא לוטה תוך כתבא דנא, כי לא על דבר הכסף באתי, ואל תתן את עבדך לבוצע בצע ולעושי ד"ת קרדום לחפור בהם, חלילה לי מרעיון כזה! אך כל ישעי וכל חפצי הוא רק לזכות את הרבים בהפצת ספר 'בני אהרן' חנם אין כסף, וגם דמי משלוח בפאסט עלי יהיו כולנה, והגם שלא זכיתי להוציא מחשבתי לפועל, מ"מ זאת נחמתי שנתועדתי עם חכם לבב יקר רוח איש תבונה כמוך, ותהי זאת בינותינו למזכרת נצח. וענותו תרבני שאל תהי אהבת הדיוט כמוני קלה בעיניו, ואדון השלום ישפות שלום לו ולכל הנלוים אליו.

כנה"ר וכנא"ה הדשו"ט כל הימים ברוב עוז ושלום

מכתב להרבנית פרחה ששון על אודות יבום בנו ר' עזרא ציון^[70]
מספר קטלוגי: SA-C120-W67

בהנ"ו    בגדאד, היום ה', 23 רחמים 672 [=תרע"ב]

לצפירת תפארת, חכמה מפוארה בכלי טהור משובץ באבן יקרה, הסי' המאושרה פרחה סלמאן דויד ששון מב"ת.

מאחדש"ו וכו', ובראשונה נשאל ביקר וכבוד טובתכם. ושנית, מזה זמן רב לא נתכבדנו במכתב מכבו', יה"ר הסיבות טובות. נתבשרנו מח"ר יעקב הי"ו^[71] על בריאות סי' מוזלי^[72], יה"ר בס"ט ובשורות טובות, ויה"ר תראי בשמחת שאר הילדים ב"ה, אכי"ר.

ובעניין זה אבשר לך על נישואי הבן יקיר לי סי' עזרא בן ציון עם יבמתו הסי' מסעודה בת משה בחר, והחופה היתה ב-28 בסיון, ולולא זה היתה אסורה מכל צד, אולם טיבעי לא נתן לי לצער אותה, ובטחתי בהשי"ת ועשיתי רצון הבורא ית', ויה"ר בס"ט, ובשורות טובות עלינו ועליכם ועל כל ישראל, אכי"ר.

145 פאוון ששלחת עבור הת"ת, וישיבת שיך יצחק גאון זיע"א, וחבר "תומכי תורה", יהי"ר תזכי למצות ולמעשים טובים, וגדול המעשה וכו' [בתרא ט, א]. אולם מה שהכנסת את שמי באחראי על חלוקת הסכום הנז', אור עיני, אינך מכירה את אופיינו. אנחנו בית אגסי לא נכנס בעניינים מסוג זה. אולם בזאת הפעם הסכמנו, אולם מכאן ולהבא, אבקשך בכל לשון, תיפטרי אותי מתפקיד זה, ושלח נא ביד תשלח.

בעיקר אשאל בטובתו של תפארת בחורים כה"ר דויד הי"ו^[73] יהי"ר יאריכו ימייך בטוב ושנותיך בנעימים ברוב עוז ושלום.

הצעיר שמעון אהרן אגסי יצ"ו

בקשה לבן זכר
מספר קטלוגי: SA-C70-W36-A118.2

אנא האל הגדול הגבור והנורא, אל עליון, קונה הכל, המאציל כל הנאצלים, הבורא כל הנבראים, היוצר כל היצורים, העושה כל הנעשים, וכל מה שנתהוה בעולם משמי השמים העליונים עד שילשול קטן שבארץ ממך הוא הכל, ומעשה ידיך המה, הכל הוא מעשה ידיך, ואתה הוא יוצר האדם ממעי אמו, ומהויהו וממתחו ומרקמו ומתקנו על מכונו. ואתה הוא הגוזר על הטיפה זרעית להיות ממנה זכר או נקבה, והכל נעשה בגזירתך ובחפצך וברצונך. לכן מפיל תחנתי לפניך אני עבדך בן אמתך, שאם כבר נקלטה הטיפה ברחם אשתי, שיתהווה ממנה בן זכר ולא נקבה. ואפי' אם כבר נגזר עליה להיות נקבה, אנא האל אלהים חיים ומלך עולם ויוצר כל הנבראים כולם, חוס וחמול עלי ועל אשתי ברחמיך הרבים, והפוך את הוייתה מנקבה לזכר כמו שכבר הורונו רז"ל [עי' ברכות ס, א] שעד ארבעים יום יכול לתהפך יצירת העובר מנקבה לזכר, ובזכות מה שאני מאמין לדברי רז"ל הקדושים אלו שכל דבריהם ברוה"ק נאמרו, תרחם עלי והפוך את יצירת העובר הנוצר במעי אשתי מנקבה לזכר בריא ושלם ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ויהיה בן של קיימא. ותקצוב לו לעבודתך וליראתך ימים ארוכים ושנים מרובים, ויהיה חכם ומבין ומשכיל בתלמוד תורתך, ולא יחסר לו כל טוב כל ימי חייו אנס"ו.

דרשה בכינוס חברת "תומכי תורה"
מספר קטלוגי: SA-C50-W23-A116

חסדו ואמונתו לבית ישראל, שנתן בלב יחידי סגולה לקנא קנאת התורה, להיות לה מעיר, לעזור ולהעמידה על תילה, ויסדו חברה הנקובה בשם "תומכי תורה", ויאספו חתימות מהקהל להיות משתתפים רבים במצוה זו, ולהחזיק ביד העשרה תלמידים הנ"ל, איש כמתנת ידו, מדי חדש בחודשו, ואשריהם ישראל, כל איש אשר נדבו לבו, בידם יביאו את תרומת ה', בלב טוב ונפש חפצה ובשמחה רבה. ואנשי החברה גם כן משתדלים בכל עוז על חינוך התלמידים, ומלבד לימוד הגפ"ת, שמו עין טובה עליהם ללמדם לשון תורכי, שהוא לשון הנהוג בממשלתנו הרוממה ירום הודה, כדי שיוכלו לדבר לפני שר ושלטון, אם יהיו הם ראשי העדה, ולא יהיו נצבים כפסילים אלמים. והתלמידים ג"כ, שוקדים על לימודיהם בכל לבם וישגשגו ויפרחו כחבצלת וכו'... התלמידים מן המדריגה הראשונה, כבר נהיו בעזרת השם לחכמים מחוכמים, ומדרגה השניה, גם הם משתדלים בכל מאמצי הכח... ובעזרת השם יהיו ארזים גדולים בישראל[74].

בקשת מחילה על קבר בנו
מספר קטלוגי: SA-C120-W63-A118.1

(מודה אני לפניכם עדה קדושה) חטאתי לה' אלוקי ישראל ולפלוני בני הקבור פה, שהרבה ציערתי אותו והרבה דחקתי והקשיתי עולי עליו יותר מדי. הכיתיו. ביישתיו. קיללתיו. אך לא להכעיסו נתכוונתי חס וחלילה, אלא להדריכו בדרך הישרה ולהנחותו במעגלי צדק המצווה והתורה למען יהיה נטע נעמן ועם קדושים נאמן.

ועתה הנני מבקש ממנו (לפניכם) מחילה וסליחה וכפרה. מחול מחול בן יקיר. סלח סלח ילד חכם. כפר כפר בחור צדיק ותמים, התרצה לאביך המתנפל על קברך והתפייס להורך המחונן בדמעותיו עפר משכבך, ואל תבוז לזעקת אמך הניצבת לפניך ומיללת במר נפשה על פרידתך. ראה דמעתה, שעה לקול בכייתה והסר כעס מליבך והעבר זעם מדעתך וישוב לב הבן על אבותיו. 

ומחול וסלח וכפר לנו בלב שלם על כל מה שהכעסנוך וציערנוך, וזכותך יגן עלינו ועל אחיך פלוני ועל אחיותך פלונית ופלונית, והמלץ טוב בעדינו לפני אבינו שבשמיים, שיצילנו לנו ולכל בני ביתנו מכל גזרות קשות ומכל מין חולי ומחלה, ומכל ‏ צרה וצוקה ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא בעולם, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו ולא צווחה ברחובותינו, אלא שלום יהיה באוהלינו ושלווה בארמנותינו, ונהיה מיושבים שקטים ושאננים לעבודתו יתברך, והמקום ברחמיו יעזרינו על דבר כבוד שמך לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם מעתה ועד עולם, אמן כן יהי רצון.

הזמנה לבר-המצווה של אהרן, בנו בכורו של רַבֵּנוּ
מספר קטלוגי: SA-C120-W61-A53

בהנ"ו. היום כ"ג תמוז תרנ"ה

למע' הרב הגדול מעוז ומגדול כרב באישור"י וכשמואל בדיני, הדיין המצויין כמוהר"ר אברהם משה הלל נר"ו.

אלהי אברהם בעזרו ושמרו כרועה עדרו אכי"ר.

אחלה נא פנ"ק שתופיעו הוד כבודכם עלינו מחר בשעה ה', לסעודת בר מצוה וענוותכם תרבני כי לא תשיבו פני דך נכלם. עבדכם ומוקריכם

שמעון אהרן אגסי יצ"ו

[על דף ההזמנה כתב הגר"א הלל] 

חנותינ"ו במדב"ר מרו"ם כת"ר הי"ו, כי לא יאשימני על אשר לא יכולתי לבא לסעודת בנו שיחיה לעד. כי ידוע לרו"ם הי"ו, אשר בשעות זמניות חמות כאלה, איניני יכול לצאת חוץ ממחיצתי, ועם האדון הסליחה. רק אין דבר זולת ששפתינו חולו"ת לאל נורא עלילות שיזכה לתורתו ולחופתו ועיניהם רואות.

ברב עז ושלום אברהם הלל יצ"ו

מכתב תוכחה חריף מרבינו לחברת "אליאנס" על דרך חינוכם
מספר קטלוגי: SA-C40-W16-A122

אדונים יקרים.

האמת נגיד, כי מעת אשר שמתם עיניכם לטובה להיטיב מצב אחב"י (אחינו בני ישראל) בארצות הקדם ולרומם מעפר קרנם, ביסדכם בת"ס (בתי ספר) בנוים לתלפיות ללמד בם את נערי בני ישראל ספר ולשונות העמים ליהנות מזיו ההשכלה, ולטעום מפרי החכמה ונועם מגדיה, אור נגה על נערי בני ישראל שבעירנו והוטב גם מצבם החומרי, כי המסחור פרח כחבצלת והמו"מ פרץ בארץ עשר ידות, בני עניים שמו במרום קרנם ורשים על במתי ההצלחה ידרכו עוז.

אולם אליה וקוץ בה. כי לעומת כן, מצבם הרוחני ירד פלאים, והמוסרי בשפל ישב, כי רוב הנערים היוצאים מבתה"ס בהגמר חוק למודם, נמצאם בנים כחשים סורים ומורים, מפירי תורה, עוברי חוק, פרועי מוסר, משולח ונעזב באין תרבות כמו פרא אדם. עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם. ובאשמת מי כל זה? באשמת המורים עוברי ברית מחללי כל קודש, אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר, ולחם חמץ בפסח לחכם ינעם. ומה יעשה הבן הרואה מוריו ומדריכיו עושים כל תועבה ולא יחטא? וכבר גאון עוזנו המנוח[75]  גלה אוזנכם בזה ולא מצא מענה נכונה מכם.

אמנם למקרה קרה לעת עתה לא יכולנו כלכול, והוא בביה"ס לנערות נמצא מורה אחת הנקראת פוליכאר, שהעיזה מצחה ושלחה חוק המוסר רסן הבושה מעל פניה, לדבר תועה על ה' ועל התוה"ק ורז"ל הקדושים, והסיתה והדיחה בדבר מינות ואפיקריסות את הנערות הרכות והעדינות הלומדות לפניה, דברים אשר כל שומעם תצלנה ב'אזניו, באומרה מי יאמר שהתו"מ [=שהתורה ומצוות] הם מן השמים אפשר שמשה אמרם מדעתו. אפונה אם יש לעולם בורא ומנהיג [...]. מי יאמר שיש ג"ע (גן-עדן) וגיהנם, עד שיבא אחד מאותו עולם ויאמר. כל מה שיאמרו החכמים אתם מאמינים כמו פתי המאמין בכל דבר, הם אמרו שהמשיח יבא, מי יאמר שהוא אמת, אפשר שיבא זקן אחד עוטה מעיל ומצנפת בראשו ומשענתו בידו, ויאמר שאני הוא המשיח הגם בזה תאמינו? הבשר וחלב הוא אינו אסור רק אינו מועיל הוא אל הבריאות. למה אין אתם סורקים שערות ראשיכם במסרק ביום השבת, מותר הוא למה אסור. למה הנדה אסורה היא לבעלה, הלא טבע הוא באשה לזוב דמה מלחות המותרות המתאספים ברחמה כמו ליחות הזב מקרקע לחה. ולמה אינה טהורה עד שתטבול במקוה, הלא טוב מים חמים שבבית המרחץ לנקות עצמה בהם מכל מימי מקואות שבעולם. ויבוא המקרה לפניה סיפור עסק ר"ע [=רבי עקיבא] שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, עיותה את פניה ואמרה כמתעתעת, מה עלה בדעתו של זה עקיבא ליתן נפשו לעבור נשלח וחיתו לממיתים במיתה משונה כזו, האם גם הוא להאמין בשוא נתעה שיש ג"ע וגיהנם? וכיוצא מזה דברי כחש און ומרמה.

ואנחנו לשמועה [הרעה] הזו חקרנו ודרשנו היטב, והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת. ועל דבר אמת וצדק גבינו עדויות לפום דינא מפי כמה נערות, ושלחנו כתב מחאה להמורה הראשי[76] לבער הרע מביה"ס ולהסיר את המורה... מפקודתה, והוא בגאותו וגאונו לא די לו שלא היה מכסה קלון ערום לבל יתחלל כבוד האליאנס להיות שיחה בפי הבריות, אלא רצה לכסות השמש בנפה, ונסתר בשקר, ונעזר בשוא הוא ורעיתו העוזרת על ידו להלוך אמים על הנערות, לאמר כל נערה שלא תחתום את ידה להצדיק את המורה, מרה תהי אחריתה ותגורש מביה"ס בחרפה ובוז, והדבר מובן כי הנערות רכי הלבב נשמעו לעצתו בלי תפונה. ולמען ספות חטא על פשע, הוסיף את ידו שנית לאיים על הנערות ולצות עליהם במפגיע לאמר שכל נערה שלא תכוף הר כגיגית על אביה לחתום גם הוא את ידו להצדיק את המורה, גם עליה תעבר כוס ונקה לא תנקה. והאבות בראותם את דמעת בנותיהם בהתחננם להם, ובידעם כי אולת היא לו וכלמה לומר למי שלא חצה את החודש שיבא ויעיד, מה לו להאב עם המורה, האם הכיר אותה ואת שיחה מעודו? לכך להפיס דעת בתו, חתם את ידו מבלי משים ויתן ביד... לאמר טול מה שבחרת ושבע קלון מכבוד.

ועתה אהובים ידידים האם לא הועיל איש הלזה (לגנותו), בינו נא זאת ושפטו [...] כי הדברים שבנינו לבינו נשמעו לבין הבריות ותהי העיר כמרקחה, ולבושתינו ולחרפת אומתנו נשמעו הדברים גם אל יתר העמים אשר בקרבם אנחנו שוכנים, והיינו חרפה לשכננו לעג ובוז לסביבותינו לאמר ראו מה הביא לנו הביה"ס המורה דברי מינות וכפירה באלהים ובאמונה. לזאת אחים...

גם אני בהעה"ח (החתום מטה?)[77] מאשר ומקיים כל האמור למעלה, ואקוה מהוד כבודכם שכדי שלא להפריע מנוחת השלום תתנו צו ופקודה להעביר המורה פוליכאר ברעותה הטובה ממנה. ואדון השלום ישפוק שלום לנו ולכל עמו ישראל, והנני מכבדכם ומוקירכם כערכם הרם".

מכתב לחברת חינוך ציונית כנגד חינוך ה"אליאנס" וכנגד מנהלה בבגדאד מר אלבאלה
מספר קטלוגי: SA-C40-W17-A121

בהנ"ו. שם כבוד חברתכם שם.

אדונים נכבדים.

כבוד החברה הקדושה שלכם[78] בכל הארץ יצא קוה ובקצה תבל מליה ותהלתה מלאה הארץ. ולהיותנו רחוקים מאתכם, קול דברים אנחנו שומעים ותמונה איננו רואים ורק למשמע אוזן דאבה נפשנו. ואנחנו לא נדע למה נטמינו בעינכם, למה תסתירו אור פניכם ממנו, תשכחו ענינו ולחצנו, כי שחה לעפר נפש יהדותנו, דבקה לארץ אמונתנו, באשמת מורי בתי הספר של "האליאנס" אשר מזה כמו מ' שנה תקעה לה יתד החברה הנז' בעירנו ותצב לה יד ביסדה בתי ספר אסכולות מרורות, ועמהם הביאו "המורים" את רוח "הריפורמציה" הצרורה בכנפיהם לבנות לה בית בארץ שנער. והם בפיהם ידגולו בשם "כל ישראל חברים"[79], ובמועל ידיהם הנם קורעים את בית ישראל לגזרים, בהקים מבניהם בנים סוררים, ומבחוריהם ישפיקו בילדי נכרים. לטעת חמנים ואשירים, אפיקורסים מינים וכופרים, עדי נקעה נפש אבות מעל בנים ולב בנים מעל הורים.

ואמת אגיד כי הימים הראשונים היו טובים מאלה, כי השיעורים ללמודי קודש היו מספיקים לחינוך הנערים[80], וארבעה חמשה מעדת הרבנים היו משמשים בביה"ס לחנך הנער על ברכי הדת והאמונה. והמורים למודי חול הגם שהיה בלבם צד מינות היו מכחידים אותה תחת לשונם ומבליעים אותה בנעימה ועקיצה דקה שאינה בולטת להתרשם על לוח לב הנער התמים לאלהיו, ובהשתלם חוק לימודו ויוצא מביה"ס, היה בידו ביאור התנ"ך על בריו ויודע מה היא תורת היהדות ומה דורשת ממנו. אך לאט לאט נתמעטו השיעורים והמורים ללמודי קודש ובפרט ביו"ד שנים האחרונות, עד שעמדה כעת על מדה קטנה כמלא כף שעל אשר מהבל ימעט, והנער היוצא מביה"ס ותעודתו בידו לא ידע לקרוא ולהבין פסוק א' כהלכתו אך ורק תורת המינות חרושה על לוח לבו.

ולעומת כן גברה האפיקרוסות אצל המורים למודי חול, ואחרון הכביד המורה הראשי בעת הנוכחי "אלבאלא" שמו, השחית התעיב עלילה מכל אשר היו לפניו, מחלל כל קודש, רוחו זרה לאמונה, נפשו תתעב לדת ודין, ועל דבר אמת וצדק רומס ברגל גאוה. כפי הנשמע והמדובר, שביק היתירא ואכיל איסורא, וימלא קדים בטנו קידלי דחזירי וכל מאכל תועבה. את הארנבת הוא מגדל בחצר "האסכולא" חונקה צולה ואוכלה לעיני התלמידים. אומרים כי בעת כשהיה דר עם אשתו בביה"ס, בשעה שהצבור מתפללים למטה תפלת הבוקר ביום ש"ק, הוא יושב לו לעין כל במכפלה העליונה ומבשל את הקאפי לשתות ועתר ענן הקטורת עולה, ולא ידע עול בושת. והנער הרואה את מורהו עושה כל אלה מה יעשה ולא יחטא?! וגם על בנות ישראל התמות [לא] חסה עין "האלבאלא" ואחוזת מרעיו תמורים לחמלה, ובהבל קסמיו ידע איך לצודד נפשות עדינות למשוך אותם אל "האסכולא" אצל אשתו "המאדע", ולא יהיו עוד ספונות בהיכליהן. ואם נשאל את פיו לאמר מה לנערות עדינות אצל לשון "הצרפתי", האם גם הם יצלחו לשמש בבית "הבירזא" ובלשכת הבאנק, או היצפצפו כעגור עם הכובסת והמבשלת בבית המבשלות? ישיב, בנות ישראל נאות הם, אלא שסכלות הוריהם מנוולתן. רב להם עוד יהיו כלואות בבית, רב להם המסוה על פניהם והצעיף המחתל כל גויותיהם, הנח להם לשאוף רוח צח ולראות חיים נעימים. יתלבשו נא בתלבושת אירופאית. יעדו נא גאה וגאות. יכירו נא את "לוקסוס" הצרפתי עד תומו, ופרזון "הפאריזי" על מכונו. יצאו נא מעולם "הבושה" לעולם החציפות, ומעולם הצניעות לעולם הפריצות. יפרטו על פי הנבל וישירו שירי אהבים. יפטפטו צרפתית ויהגו בספרי "דרימון"[81]. ידעו מעתה מה יש אצל הבחורים, והבחורים מה יש אצל הנקבות כדי שיהיה זיוגם עולה יפה ומלאה הארץ חציפות ופריצות. כך היא חובתו של "האלבאלא" וכה יפה לו, ולא ידע כי נפש הוא חובל. כי לא בפאריז הבירה אנחנו יושבים, כי אם "בבגדאד" עיר הכליפים והערביים אשר כל תהלוכיה על אדני מנהגי בני הקדם הוטבעו, וכ"ז חרפה היא להם וידל כבוד בנות ישראל עד מאד בעיני העמים שכנינו, וכבודם בקלון העיר. כל רואיהם ישום וישרוק להם. וההמון אשר לא ידע להבדיל בין טוב לרע, נמשכים אחריו בעינים עצומות ובידיהם נותנים את בניהם ואת בנותיהם להעביר למולך, וגם מי שכבר ידע להשכיל להיטיב, כמה כשלו ונפלו בקנאת איש מרעהו ואשה מרעותה. ואם באנו להגיד דרכיו הנלוזים ועלילותיו הנשחתות לא יכילם ספר ומגלות[82].

אך דבר אחד נחוץ לי למאד לגלות בו אזנכם, יען נוגע הוא לכם למען תדעו ותשכילו מה לעשות. והוא, בקרב הימים האלה הוציא קולו "האלבאלה" שהחברה "האליאנסית" דורשת ממנו אלף דעות של חברים חדשים לתת את ידם להחברה הנז' אל הבחירה נגד "הציונים"[83]. וכך היתה אסיפת האלף דעות, הוא בא לו אצל אחד הסוחרים אשר לא ידע מה טיבם של הציונים, ומה מטרתם, ומה היא "ההתנגדות" שבין ב' החברות, ומציע לפניו לתת לו פרס למשל של יו"ד חברים רק לשנה אחת, ששה פראנק לנפש אחת, ובחלק שפתיו מדיח את הסוחר ההוא עד שמבטיחו על ככה. וכשהיה דורש האלבאלא מה שמות היו"ד חברים, משיב הסוחר הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, והוא הולך ומחתים יו"ד שמות מן השוק, נחבי בן ופסי, גדי בן סוסי, עמיאל בן גמלי, וכיוצא בזה. וכן בא לו אצל השני, ואצל השלישי, באופן שהנותן לא ידע על מה הוא נותן, ולא החותם ידע על מה הוא חותם. וגם על ילדי ביה"ס ג"כ יהלוך אימים, ויצו עלימו במפגיע לכוף הר כגיגית על הוריהם לחתום בחזקת היד גם בהיותם אינם יודעים על מה ולמה הם חותמים. ונמצא שהאלף דעות אינם רק דעה אחת ואדם אחד מאלף מצאתי הוא "האלבאלא" לבד, כי הוא רק הוא רוח החיה באופנים. היש תוך ומרמה, עלבון וזיוף גדול מזה. אך בישע האל כאשר האמת מארץ תצמח ויד "הציונים" תהיה על העליונה, אז נאמר "להאלבאלא" מה אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה. קנצי למלין, כי באשמת מורי האליאנס הננו ברעה גדולה ובחרפה לעיני העמים, בתתם את בנינו לבוגדים ברית אבותיהם ובנותינו לפרוצות. ובאמת יותר הרעה לנו "החברה הצרפתית" מ"האינקוויזיציא הספרדית", כי טובים היו חללי חרב "האינקוויזיציא" הארורה מחללי חרב הכפירה, וטוב לנו ימי הבינים מלכפור באלהינו שבשמים. ומעט התועלת אשר הביאה לנו החברה הנז' בהושיט יד עזרתה לבני עמנו העשוקים והנענים, איננה שוה בנזק בהשחיתה נחלת ה' בנים. ואני הגבר אשר צרת אחי בני עמי נגעה ללבי, והנני כער בין הישנים, חרפה שברה לבי ואנושה, על שבר בת עמי השברתי עלי לבי, הוי יומי יגון ולילי אנחה, ואשוה עצות בנפשי לשפוך לפניכם שיחי צרתי אליכם אגיד חנונו חנונו אתם רעי אחינו, אחינו אנשי גאולתנו, תיקר נא בעיני כבודכם אלפי נפשות בחורי חמד ונערות תמות הנתונים בעברי פי פחת, וחושו עושו התעודדו לכבוד הלאום וקנאת הדת והאמונה, ומלטונו מיד צר ומיד עריצים תפדונו, פלסו נא נתיב ליסד בעירנו בת"ס (בית-ספר) ברשיון ממשלתנו הרוממה יר"ה, כאשר יסדתם לפי הנשמע ביתר ערי טורקיא, ואספו בנינו ובנותינו בצל כנפי חסדכם לחנכם על ברכי הדת והאמונה ושאר המדעים שלפי העת והזמן. ואנחנו ורבים אשר עמנו מהחרדים אל דבר ה' ידינו תכון עמכם, הפיצו בעירנו עתונים בשפת קודש אשר נכבדות ידובר בם חדשות ונצורות מהנעשה והנשמע בעולם שלכם כדי שיפקחו ההמון עיניהם למאוס ברע ולבחור בטוב והנזורו אחור, וההולכים בחושך יראו אור גדול ונסבו כולם אליכם.

ותדעו נאמנה כי לא אל קוצים אתם זורעים, ולא אל ארץ מלחה, לא תשב מכלים כוחכם, כי אם אל מטעי כרם חמד ה' צבאות בית ישראל הנאמנים לדת אבותיהם מעולם, ואל ארץ דשנה ושמנה הנודעת לשם ולתהלה מימי חכמי התלמוד והגאונים. ובעזר משדי, פרי טוב תשאו בעמליכם וראיתם ושש לבכם, נסו נא שלחו אחדים מכם ויבחנו דברי אמת אתי אם לא, ועינכם אל תחוס על כספיכם המובא בתחילה, כי הזורע יקצור יאמר משל ההמוני, ובא יבא ברנה נושא אלומותיו.

והאל הטוב ימלא כל משאלותיכם לטובה וירים קרנכם ודגל חברתכם, ויצמיח ישועה על ידיכם, ובימיכם ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח בעגלא ובז"ק, אמן.

סמיכה לשחיטת עופות
מספר קטלוגי: SA-C230-W92-A67

בהנ"ו – [=בשם ה' נעשה ונצליח]

בשבטי ישורון הודענו נאמנה, בעד מוביל כתבא דנא, הלא הוא כה"ר ח' שמעון אהרן אבא בר אבא יצ"ו [=ישמרהו צורו וגואלו], מתושבי ק"ק [=קהילת קודש] עוב"י [=עיר ואם בישראל] בגדאד יע"א [=יגן עליה אלהים], שבא לפנינו אנחנו החתומים מטה ללמוד דרכי השחיטה והשחזת הסכין ובדיקתה וישב בישיבה שיש עמה סמיכה ועסק במלאכת שמים, ולמד ממנו בחשק נמרץ שחיטת העופות והשחזת הסכין ובדיקתה, וזריז ונשכר בסדר בדיקת הסכין ובהשחזתה, השחזה אשכנזית של ארץ ישראל תוב"ב [=תבנה ותכונן במהרה בימינו], ואומן ובקי בהרגשה דקה מן הדקה, ופגמנו לו כמה וכמה סכינים והשחיז אותם לפנינו, ובדקנו אותם ונמצאו סכינים יפים וטובים, חדים וחלקים, ולא נמצא עוולתה בם, באופן שה"ר ח' שמעון הנז"ל [=הנזכר לעיל] בקי וחכים בהשחזת הסכין ובדיקתה, ל"ה חלי ול"ה מרגיש[84], ולא נמצא בבדיקתו שום דופי, ובקי בחמשה דברים המפסידין את השחיטה כפי מה שכתב מר"ן ז"ל בשה"ט [=בשלחנו הטהור= שלחן ערוך], וגם שחט לפנינו כמה וכמה עופות שחיטה הגונה ומעולה כדת וכהלכה, גלויה ומפורעת, ופרע להם בית השחיטה, ולבו כלב האריה. הכלל העולה שהוא אומן ובקי ומומחה ולפעלא טבא אמרינן איישר חיליה וחפץ ה' בידו יצלח.

והן עתה מהודעין אנן דח"ל [=דחתומים למטה] לכל בני ישראל, כי הרשות והורמנא נתונה ביד ה"ר ח' שמעון הנז"ל לשחוט עופות, לאכול ולהאכיל, והסומך עליו סמוך לבו לא יירא. ואנחנו סמכנו את ידינו עליו למען יסמכו כל ישראל עליו, והאוכל משחיטתו אלהי אברהם ויצחק בעזרו ואכל וחי לעולם ליכול וליחדי, יאכלו ענוים וישבעו מהעוף למינהו ולא יחושו, כי הוא אומן ובקי ומומחה ככל השוחטים הכשרים שבישראל, ולית אינש דימחיה בידיה, וכל מן דין סמוכו לנא סמוכים דרבנן, והיה עליהו [=עלהו] רענן ובצל שדי יתלונן, פרי עץ הדר יפה פרי תואר, ועל דבר אמת [...] צדק, ולראיה והורמנא מכתב לחזקייה"ו שתהיה ביד ה"ר ח' שמעון הנז"ל, כתבנו וחתמנו שמותינו פה עיר המהוללה בג'דאד יע"א בחודש שבט בסדר וברכתם גם אותי ובשנת ולמען תאריכ"ו [=תרל"ז] ימים על האדמה.

והכל שריר ובהיר וזהיר וקיים
הצעיר אברהם יהושוע אליעזר עזרא [חורש] יצ"ו הצעיר יצחק אברהם שלמה [מג'לד] יצ"ו

כתובה דאירכסא [=שנאבדה]
מספר קטלוגי: SA-C230-W91-A66

מה דהוה קדמנא באחד בשבת,חמשה עשר יום לחדש אלול, שנת חמשת אלפים ושש מאות וארבע [=תרנ"ד] לבריאת עולם, למנינא דרגילנא לממני ביה הכא במדינת בג'דאד יע"א, על נהר חדקל יתבא, ברשותהון דרבנן יסגא יקירהון לעלם; איך ח' שמעון אהרן אבא יצ"ו אתא לקדמנא, וא"ל [=ואמר לנו] הדא מרת רחל בת עבדאלה אליה יחזקאל יוסף עזרא כליף ת"ם [=תבורך מנשים] הוות נסיבא לי מן קדמת דנא כהילכת בנת ישראל המתנסבן לגובריהון בקידושין וכתובה, וכדו אירכס שטר כתובה דהוה כתיב לה מההוא יומא דאיתנסיבת לי, ואמרו רבנן דאסיר ליה לבר ישראל לשהויי עם אנתתיה אפי' שעתא חדא בלא כתובה, וכען בעינא למכתב לה כתובה אחריתא בחריקא דההיא כתובתא קמייתא, ונדוניא ותוספתא דילה דאירכסא, ככן אנחנא סהדי דח"ל [=דחתומים למטה] לא ידיע לן זמן כתובה קמייתא דאירכסא, וקנינא מניה השתא וכתיבנא לה כתובה דא ונדונייא דֵן ותוספתא דילה חילופי דההיא כתובה קמייתא דאירכסא מן יומא דנן, ובלישנא דא"ל דהות כתיבה כתובתא קמייתא דאירכסא, איך ח' שמעון הנז"ל א"ל להדא מרת רחל הנז"ל אנתתיה, נסיבא ליה מן קדמת דנא – הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא בס"ד [=בסיעתא דשמייא] אפלח ואיזון ואוקיר ואסובר ואפרנס ואכלכל ואכסה יתיכי כהלכת גוברין יאודאין דפלחין וזינין ומוקרין ומסוברין ומפרנסין ומכלכלין ומכסין ית נשיהון בקושטא ובהימנו, ויהיבנא ליכי מוהריכי, ואיהו אחיר וקיים עלי מנכסאי כסף זוזי מאה דאינון תרי עשר ופלגא זוזי כספא דכיא דחזו ליכי, ועלי מזוניכי וכסותיכי וספוקיכי, ומיעל-לותיכי כארח כל ארעא, וצביאת מרת רחל הנז"ל והוות ליה לאנתו כהילכתא דאיתנסיבת ליה מן קדמת דנא, וצבי ח' שמעון הנז"ל ואוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובה דא, סך חמש קרוש ראיג', ודא נדוניא דהנעלת ליה הכניסה לו סך הכל התוספת והנדוניא והמוקדם והמאוחר חוץ מן העיקר – סך הכל חמשים אלף קרוש ראיג' ממטבע הנהוג פה בג'דאד יע"א אשר היא תחת ממשלת אדונינו המלך סולטאן עבדול חמיד יר"ה [=ירום הודו], הכל נתקבל ח' שמעון הנז"ל ובא לידו ונעשה ברשותו וזקפ [=וזקף] הכל על עצמו כמלוה ורשו, וכך א"ל ח' שמעון הנז"ל – אחריות כתובה דא כולא, עיקר ונדוניא ותוספת עם כל שאר תנאי כתובה, קבלית עלי ועל ירתאי כתנאי על כל שפר ארנ' נכסין וקנינין וממון דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני ממקרקעי וממטלטלי, ומטלטלי אגב מקרקעי כלהון יהון אחראין וערבאין לפרעון כתובה דא כולא עיקר ונדוניא ותוספת להתפרעא מנהון בחיי ובתר חיי, ואפי' מגלימא דאכתפאי, וקנינא מיד ח' שמעון הנז"ל בקגו"ש אג"ס במדל"ב [=בקנין גמור ושלם אגב סודר במנא דכשר למקניא ביה] על כל הנז"ל בנאמנות גמורה ובש"ח ע"ד המב"ה וע"ד הנ' וע"ד [=ובשבועה חמורה[85] על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הנכתב ועל דעת] לאשר ולקיים כל מאי דכתיב ומפורש לעיל, בביטול כל מיני מודעות שבעולם וכפיסול עדיהן ע"ד הרשב"א זלה"ה, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, אלא ככל שטרי כתובות הכשרים הנהוגים בישראל העשויים כהוגן וכתחז"ל [=וכתקנת חז"ל], והכל שריר ובריר וקיים.

הצעיר יחזקאל עזרא יהושע הלוי יצ"ו הצעיר חיים שלום יחזקאל יעקב משה [מעלם] יצ"ו

בצידה השני של הכתובה כתוב:

בס"ד

כתובה דאירכסא

כתובת ח' שמעון אהרן אבא ואשתו רחל בת עבדאל אליה יחזקאל יוסף עזרא כליף – ט"ו אלול התרנ"ד ליצירה – 50,000

קלטת דינה צד א'
מספר קטלוגי: SA-C120-W66

קלטת-שמע של אליהו בן רשב"א, שהכין והקליט שיחה עם אחותו דינה, בערך בשנת 1970[86]

תרגום מערבית ותמלול: עזרא דשט, ירושלים, אדר א', תשע"ט (2019)

אליהו: בריאותו של אבא הייתה טובה?

דינה: היה כאוב מאוד לא שכח את אהרון[87].

אליהו: האם את זוכרת את אהרון?

דינה: אני לא הייתי בעולם כאשר אהרון נפטר. כשהייתי צריכה ללדת את אהרון[88], סבלתי כאבים, בטני גדולה. בחלום אמרו לי: "את תלדי בן". הרגשתי שהוא מחבק אותי, לא סיפרתי לאף אחד. בלילה הבא הוא ניגלה לי בחלום שוב. ליטף אותי בגבי. קמתי בבוקר משוגעת. מסעודה[89] הייתה כאן. סיפרתי לה ואני חוששת ומפחדת. פרחה אחותי שמעה את זה ואמרה לי "זה אהרון אחיך. את תלדי ותקראי את שמו "אהרון". (ברקע ההקלטה שומעים כל הזמן רעש של מטוסים) רציתי שתכתבו את זה בספר על אבא, אבל כתבתם כבר את הספר[90].

אבא נתן לי את המפתחות. ציון איבד את המפתחות פעמיים ושלוש ואבא הגיע מהשוק, ונתן לי את המפתחות. הנחתי אותם בארון שלי מתחת לחדר הביניים[91] וכל הדברים של אבא וגם הכספים שהיו לו. אבא הגיע מהשוק לעת ערב ונתן לי את המפתחות ושאל אותי היכן "דהוד"[92]? הוא אמר לי אני רוצה ללכת לבית הכנסת ולכשאחזור תבקשי מדהוד שיכין לי כוס תה. שאלתי אותו מה קורה לך? והוא ענה שראשו כואב עליו. אז היינו בתשעת הימים שבין ראש-חודש אב לתשעה באב, ולא עסקנו בחייטות[93]. את כל חפצי התפירה הסתרנו. פרחה אחותי אמרה שצריך לקנות ארון עבור חפצי התפירה ונדוניות. קנינו ארון והנחנו אותו במרתף. הארון קיבל לחות במרתף והסריח. אני ופרחה אחותי אספנו את החפצים ואז אבא נכנס ושאל האם אתן תופרות?[94] ענינו לו שלא, אנחנו פשוט מסדרות את החפצים וכלי התפירה, ואז אבא הלך. צעקתי "דהוד דהוד" אבל הוא לא ענה לי. מסעודה אמרה שהיא תכין לו תה. היא הדליקה את האש והכינה לו תה בקאנון. ואז אבא הגיע ושאל אותי היכן אימא? עניתי לו שאמא למעלה מתפללת. הוא ביקש ממני לומר לדהוד להכין לו תה. עלה לגג. אמא הגיעה ואמרנו לה שלאבא כואב הראש ומסעודה מכינה לו תה. ושאלה היכן אבא. אמרנו לה שהוא על הגג. אמא לקחה אותנו והעלתה לו את התה לגג. כל הלילה הוא לא ישן כשהפציע השחר הגיע הרופא לבדקו.

אליהו: מי הרופא?

דינה: אליהו הרופא הוא היה הרופא שלנו.

אליהו: האם הוא היה רופא?

דינה: הוא היה רוקח והוא היה מביא רופא.

אליהו: מה שמו של הרופא שהוא הביא?

דינה: ד"ר עזיז.

אליהו: האם הוא היה מוסלמי או יהודי?

דינה: לא יודעת.

הרופא נתן לו תרופה ואמר שייטול את התרופה ומצבו ישתפר, אך החום עלה. מסעודה הלכה לבית אימה. נשארתי אני. אבא התפלל וסיים, נטל את התרופה ורצה לרדת למרתף[95]. הצענו לו את כלי השינה ואמא אתו. ואני גם עומדת לשרת אותם להביא מים או קרח. ציון אחי הולך ובא וכל הזמן אבא שאל: "היכן ציון"? "היכן ציון"? אמא עונה לו מה אתה רוצה מציון? לבסוף ציון הגיע לפני הצהריים.

אליהו: היכן הוא היה?

דינה: בשוק. הוא הגיע לפני הצהריים ואז הגיע מוסלמי אחד שרצה לקנות ניל. אבא אמר לו שאנחנו לא מוכרים עכשיו ניל. כי זה היה בין ר"ח לתשעה באב. ענה לו המוסלמי שהוא צריך לנסוע והוא זקוק לניל. "אני אתן לכם כסף מזומן ומדוע אינכם רוצים למכור? האם שבת היום?" ואבא קרא לציון ואמר לו "תמכור לו". מכר לו מה שרצה והמוסלמי הוציא שק מעצמו[96] ולא היינו צריכים לתפור לו שק. נכנס לחדר אחר של ציון ופשט בגדיו והוציא לירות שהיו קשורות על בטנו ונתן לציון אחי ובירך אותנו ב-"שלום עליכם" והלך לדרכו. והכסף הזה שימש לנו לתועלת במשך כל השבוע[97]... שהרי ביום ראשון נשמעה הצעקה והעולם התהפך[98], ודרש שטרות של לירות ולא מטבעות מג'ידי והחלו לדרוש מהאנשים כספים ע"מ לשחרר את יקיריהם משירות צבאי.

אליהו: מתי הוכבד החולי עליו?

דינה: למחרת בבוקר הרופא הגיע ויצא כשפניו חפויות. דודה חבבה[99] עיניה דמעו. דודי (אחי אימי) לא נכח, הוא שהה אז בבומביי. פרחה ואסתר אחיותיי הגיעו עם בעליהן, והרב יהודה[100] שהגיע משעות הצהרים, ועוד אחד שאינני זוכרת את שמו, וניסים הלוי[101], וישבו כולם שם לידו. פרחה אמרה "לכו תזעיקו רופא". הגיע בעלה של דודתי ואמר שהרופא עסוק ולא רוצה לחזור ולהגיע, ואז פרחה ענתה "מה זאת אומרת עסוק, אז תביאו רופא אחר!" הלכו והביאו רופא אחר. עוד לפני שהגיע הרופא, ירד אבי למרתף ונטל ידיו ורחץ פניו ועלה מהמרתף לקומת הגג, אוי כמה מדרגות?... אפילו לא ניתן לספור... וכשהגיע הרופא הוא גם עלה לגג אל אבי, ולעת ערב אמרו לי לקחת את הילדים לרופא ואז לקחתי אותך ואת נזימה ואת לואיז[102]. אחרי רבע שעה דהוד דפק בדלת ואמר שצריך לשחוט תרנגולת כי אבא רוצה לאכול מרק. עיניי נעצמו כי לא ישנתי (בלילה), ובלילה מצבו של אבא החמיר את המרק הוא לא שתה...

אליהו: האם לא הצליחו לדעת מה הגורם למחלתו של אבא?

דינה: מצאו עכבר, שני עכברים.

אליהו: רק הוא נפגע מהמחלה או היו עוד אנשים?

דינה: כמו שאומרים הוא כיפר על הדור[103] (כלומר שמותו מנע מיתתם של אחרים). זאת הייתה שנה קשה, היה שיטפון וכל הצרות באו באותה שנה. (יש כאן קטע שלא ניתן לזהות בהקלטה).

אליהו: באירועים שהיו נפגשים בני המשפחה ביחד האם הייתה הפרדה בין בנים לבנות?

דינה: לא, כולנו היינו ביחד. כולם היו מגיעים אלינו. ... מקודם הייתי מדברת, ושאלתי האם אנחנו לא היינו משחקות עם קרובי משפחתינו? מדוע לא הגיע בחור למצב שהוא אוהב מישהי? מדוע עכשיו המצב השתנה? מישהו רואה את קרובות משפחתו ונכשל? אני לא מבינה האם אז אנחנו לא היינו בני אדם?

... (קטע שקשה לפענח. ההקלטה משובשת לחלוטין)

אליהו: מתי אישה מתחילה לראות דם?

דינה: בגיל 13 ויש גם בגיל 11.

(יש כאן קטע לא מובן: היא רק מעידה שבת־אחות־אימה חבבה הייתה מחמירה מאוד בעינייני טהרת הבית.)

אליהו: כמה ימים סופרת האישה עד לתחילת ספירת 7 הנקיים?

דינה: אצלנו שישה ימים אבל היום הבנות בארץ מסתפקות בחמישה ימים.

אליהו: שואל לגבי סדר הלימודים של בנים עד גיל 13 ואחרי גיל 13

דינה: אצל הילדים לא היו חופשים בתלמוד התורה. רק יומיים לפני החג היו שולחים אותם לחופשה. ילד שסיים את חוק לימודיו בתלמוד תורה נשלח לעבוד עם אביו. בד"כ שולחים אותו ללמוד. היה יהודי בשם רפאל, שמלמד את הילדים חשבון מסחרי, כמו למשל כדורי אבו לבלאנג'ו[104], האם אתה זוכר אותו? האם הוא לימד אותך? הנערים היו מגיעים לרפאל כל בוקר בקביעות ללמוד, עולים למעלה והוא מלמד אותם חשבונות. ולא כמו אצלנו שכל אחד לומד משהו אחר. האם היום ילד שומע בקול אביו שמצווה עליו לעשות משהו? האם היום הילד יעשה את מה שאביו מצווה אותו? רק "לא רוצה", "לא רוצה", "לא רוצה"...

אליהו: האם לא התעייפת מלדבר?

דינה: לא.

אליהו: אמא הייתה מספרת לנו סיפורים?

דינה: כן, בערב אמא הייתה משכיבה אותנו ומספרת לנו סיפורים עד שהיינו נרדמים.

אליהו: כולנו היינו ישנים על אותה מחצלת?

דינה: לא. היו לנו מיטות גם בגג. היינו ישנים לרוחב המיטה. אימי ואתה ישנים בצד, ואני ומוזלי אחותי אחר כך. לאבא שלי הייתה מיטה נפרדת, ולציון אחי עשו מיטה מיוחדת[105], וכל הזמן היו קמים לכסות אותו. ובחורף הייתה לנו מיטה גדולה שגם היינו ישנים עליה לרוחב.

אליהו: היינו מתכסים בשטיחים – לא כן?

דינה: לא. היו לנו שמיכות דמויי שטיחים, שיש בהם חוטים כמו שטיחים, קוראים להם "רימן". וכשגדלנו כבר לא היינו שוכבים לרוחב המיטה, אלא היו לוקחים שתי מיטות שחיברו יחד, ואז שכבנו אני וכתון אחותי ומוזלי אחותי. ואמא ואתה על מיטה לידנו. אבא ישן בחדר (נפרד)

אליהו: את הסיפורים אמא סיפרה לנו רק בחורף?

דינה: כן, בחורף. אך גם בקיץ אם מישהו לא היה הולך לישון, אמא הייתה מספרת לו סיפור.

אליהו: את זוכרת את הסיפור... (הקלטה לא ברורה)

דינה: אינני זוכרת. אני זוכרת את החמסאנה והעכבר.

אליהו: את זוכרת את הסיפור על זה שהולך ולא חוזר?

דינה: כן. הסיפור על בנים שאביהם חלה והלכו לשלושה קצוות להשיג לו תרופה. כל אחד הלך לכיוון אחר.

אני זוכרת עוד סיפור, שבנים שהתייתמו מאימם והחליטו לגור בעיר אחרת. הגיעו לעיר שכולה חנויות ומטעים אבל אין שם אדם, והחליטו לגור שם. שניים הולכים לחפש אוכל ואחד נשאר בבית ומכין לאחיו ארוחה. שחט כבש, וביתר אותו, שם חצילים, שם עגבניה, ובישל סיר שלם. הניח אותו על האש והתבשל, כיסה אותו, הלך להתרחץ ורצה לישון. לפתע יצא אדם אחד מהבאר עם זקן ארוך, ואמר לו: "ביסם", כלומר: תגיש לי לאכול. אכל עד שגמר את כל האוכל, ואז נעלם. התחיל לבשל מחדש, אך לא הספיק, ואחיו הגיעו וכעסו עליו: "כיצד אתה כל היום בבית ולא הספקת להכין לנו ארוחה?" הוא לא סיפר להם מה קרה. ביום שלאחר מכן נשאר אח אחר בבית. כאשר האח השני קבל אחריות, קרה אותו דבר. בבוקר הוא בישל מוקדם, האיש הזה הופיע, אמר לו "ביסם", אכל לו את כל הסיר, ואח"כ נעלם בבאר. וכשהגיעו אליו שאלו אותו: "האם גם אתה אינך יודע לבשל?" הגיע התור של האח הצעיר, וקרה בדיוק אותו דבר: התחיל בבוקר לבשל, שר ושמח, האוכל התבשל מהר והוא הרהר מדוע אחיו מתמהמהים להגיע? ואז הגיע אותו האיש, ואמר לו "ביסם".

אליהו: האם המילה בפרסית?

דינה: אינני יודעת. הכוונה היא לרעב. ואז האח הצעיר התחיל לבשל מחדש, אך הוא לא הספיק לסיים, ואז הגיעו אחיו ושאלו אותו מדוע הוא לא בישל כיאות? ענה להם שעכשיו זו לא שאלה של אוכל, כי האיש הזה יאכל גם אותנו וחייבים למצוא פתרון. שאלו מה נעשה? אמרו שימלאו את הסיר הגדול בזפת ויחממו אותו וכשיצא האיש הזה שוב, הם יפילו אותו לתוך הסיר ובכך יתפטרו ממנו. אתם רואים? כנראה שאת כל המדינה הזאת האיש הזה אכל... באותו לילה כולם הלכו והשיגו זפת והרתיחו אותה ואח"כ גם בישלו. שניים התחבאו ונשאר אחד מהם. ואז יצא האיש וביקש "ביסם", והאחד שנשאר נתן לו לאכול. ואז יצאו השניים האחרים ממחבואם, והשליכו אותו לתוך הזפת הרותחת, ובכך נפטרו ממנו לצמיתות, והעיר התמלאה בחזרה באנשים, אשר מינו את אחד מהם למלך ואת השניים הנותרים לשרים של המלך.

אליהו: לאמא של אמא איך קראו?

דינה: "יומה" כאתון[106].

כשנולדת אבא אמר: "תקראו לסבתא חנה". חנה הייתה אשת דודה ("עמה" אח אביה) של כאתון.

הייתה מגיפה, ובעלה של דודה (אחות אמא) "חבבה" וגם סבא, אבא של אמא (בעלה של סבתא כאתון), היו להם מטעים. למשפחת בחר היו מטעים. הם יצאו למטעים, כנראה שרצו לברוח מהמגפה. היו מוכרים סחורה להודו, היו להם עבדים, וכשיצאו החוצה להביא סוסים נדבקו שניהם מהכבשים במגפה ונפטרו. סבתא של אמא שהייתה האמא של אבא של אמא (שנפטר), ישנה על מחצלת לאות אבל בחדר אפל מעל חדר הקבשתאן של דודי (אח אימי) חגולי. דודה חבבה במשך שנה אכלה רק פטרוזיליה ולחם לאות אבלות על בעלה ואביה. אבל נורא.

אליהו: האם נשארו כל היממה בחדר האפל הזה?

דינה: לא, רק בלילה. האבא היה עוד חזק.

דודי (מצד אימי) נפטר אביהם לפני שאביו (כלומר סבם) נפטר, ולכן לא נשארה להם ירושה. (לא הבנתי מדוע?...) אח"כ דודיי קנו את חלק אביהם בירושה וגרו בבית.

אבא אמר להביא את סבתא חנה. הלכנו להביא את סבתא חנה בחושך. איזה בלאגן, שני משרתים והדוד שלי (מצד אמא) והכריות שלה בידיים שלהם, וכל הזמן הושיבו אותה, ואני וציון אחי מלווים אותה עד שהגיעה לבית שלנו, והיה בלאגן, ואבא חשש שהיא תחלה בגלל שהוא אמר לה להגיע. היא הסתכלה עליך, הרימה והורידה את השמיכה וכל כך שמחה.

אליהו: האם אבא רצה לשמח את סבתא חנה?

דינה: רצה לשמח אותה, כי סבתא לא יכלה לקחת אותך על הידיים, כי היא הייתה צריכה לעבוד וגם משגיחת כשרות במטבח, כי לא סמכו על המשרתות, ואז מי יחזיק את הילד? והיא נשארה אצלנו 40 יום מאז הלידה שלך והניחה אותך על ברכיה. איזה עיניים כחולות היו לה! איזה שיער לבן! אפילו סבתא לא הייתה כמוה.

אליהו: סבתא חנה היא אמא של סבתא כאתון?

דינה: נכון סבתא חנה הייתה אמא של "יומה" כאתון.

קלטת דינה צד א' - תיאור יום פטירתו של רשב"א
מספר קטלוגי: SA-C130-W69

קטע מקלטת-שמע של אליהו בן רשב"א, שהכין והקליט שיחה עם אחותו דינה, בערך בשנת 1970[86]

תרגום מערבית ותמלול: עזרא דשט, ירושלים, אדר א', תשע"ט (2019)

אליהו: בריאותו של אבא הייתה טובה?

דינה: ...אבא הגיע מהשוק לעת ערב ונתן לי את המפתחות ושאל אותי היכן "דהוד"[92]? הוא אמר לי אני רוצה ללכת לבית הכנסת ולכשאחזור תבקשי מדהוד שיכין לי כוס תה. שאלתי אותו מה קורה לך? והוא ענה שראשו כואב עליו. אז היינו בתשעת הימים שבין ראש-חודש אב לתשעה באב, ולא עסקנו בחייטות[93]. את כל חפצי התפירה הסתרנו. פרחה אחותי אמרה שצריך לקנות ארון עבור חפצי התפירה ונדוניות. קנינו ארון והנחנו אותו במרתף. הארון קיבל לחות במרתף והסריח. אני ופרחה אחותי אספנו את החפצים ואז אבא נכנס ושאל האם אתן תופרות?[94] ענינו לו שלא, אנחנו פשוט מסדרות את החפצים וכלי התפירה, ואז אבא הלך. צעקתי "דהוד דהוד" אבל הוא לא ענה לי. מסעודה אמרה שהיא תכין לו תה. היא הדליקה את האש והכינה לו תה בקאנון. ואז אבא הגיע ושאל אותי היכן אימא? עניתי לו שאמא למעלה מתפללת. הוא ביקש ממני לומר לדהוד להכין לו תה. עלה לגג. אמא הגיעה ואמרנו לה שלאבא כואב הראש ומסעודה מכינה לו תה. ושאלה היכן אבא. אמרנו לה שהוא על הגג. אמא לקחה אותנו והעלתה לו את התה לגג. כל הלילה הוא לא ישן כשהפציע השחר הגיע הרופא לבדקו.

אליהו: מי הרופא?

דינה: אליהו הרופא הוא היה הרופא שלנו.

אליהו: האם הוא היה רופא?

דינה: הוא היה רוקח והוא היה מביא רופא.

אליהו: מה שמו של הרופא שהוא הביא?

דינה: ד"ר עזיז.

אליהו: האם הוא היה מוסלמי או יהודי?

דינה: לא יודעת.

הרופא נתן לו תרופה ואמר שייטול את התרופה ומצבו ישתפר, אך החום עלה. מסעודה הלכה לבית אימה. נשארתי אני. אבא התפלל וסיים, נטל את התרופה ורצה לרדת למרתף[95]. הצענו לו את כלי השינה ואמא אתו. ואני גם עומדת לשרת אותם להביא מים או קרח. ציון אחי הולך ובא וכל הזמן אבא שאל: "היכן ציון"? "היכן ציון"? אמא עונה לו מה אתה רוצה מציון? לבסוף ציון הגיע לפני הצהריים.

אליהו: היכן הוא היה?

דינה: בשוק. הוא הגיע לפני הצהריים ואז הגיע מוסלמי אחד שרצה לקנות ניל. אבא אמר לו שאנחנו לא מוכרים עכשיו ניל. כי זה היה בין ר"ח לתשעה באב. ענה לו המוסלמי שהוא צריך לנסוע והוא זקוק לניל. "אני אתן לכם כסף מזומן ומדוע אינכם רוצים למכור? האם שבת היום?" ואבא קרא לציון ואמר לו "תמכור לו". מכר לו מה שרצה והמוסלמי הוציא שק מעצמו[96] ולא היינו צריכים לתפור לו שק. נכנס לחדר אחר של ציון ופשט בגדיו והוציא לירות שהיו קשורות על בטנו ונתן לציון אחי ובירך אותנו ב-"שלום עליכם" והלך לדרכו. והכסף הזה שימש לנו לתועלת במשך כל השבוע[97]... שהרי ביום ראשון נשמעה הצעקה והעולם התהפך[98], ודרש שטרות של לירות ולא מטבעות מג'ידי והחלו לדרוש מהאנשים כספים ע"מ לשחרר את יקיריהם משירות צבאי.

אליהו: מתי הוכבד החולי עליו?

דינה: למחרת בבוקר הרופא הגיע ויצא כשפניו חפויות. דודה חבבה[99] עיניה דמעו. דודי (אחי אימי) לא נכח, הוא שהה אז בבומביי. פרחה ואסתר אחיותיי הגיעו עם בעליהן, והרב יהודה[100] שהגיע משעות הצהרים, ועוד אחד שאינני זוכרת את שמו, וניסים הלוי[101], וישבו כולם שם לידו. פרחה אמרה "לכו תזעיקו רופא". הגיע בעלה של דודתי ואמר שהרופא עסוק ולא רוצה לחזור ולהגיע, ואז פרחה ענתה "מה זאת אומרת עסוק, אז תביאו רופא אחר!" הלכו והביאו רופא אחר. עוד לפני שהגיע הרופא, ירד אבי למרתף ונטל ידיו ורחץ פניו ועלה מהמרתף לקומת הגג, אוי כמה מדרגות?... אפילו לא ניתן לספור... וכשהגיע הרופא הוא גם עלה לגג אל אבי, ולעת ערב אמרו לי לקחת את הילדים לרופא ואז לקחתי אותך ואת נזימה ואת לואיז[102]. אחרי רבע שעה דהוד דפק בדלת ואמר שצריך לשחוט תרנגולת כי אבא רוצה לאכול מרק. עיניי נעצמו כי לא ישנתי (בלילה), ובלילה מצבו של אבא החמיר את המרק הוא לא שתה...

אליהו: האם לא הצליחו לדעת מה הגורם למחלתו של אבא?

דינה: מצאו עכבר, שני עכברים.

אליהו: רק הוא נפגע מהמחלה או היו עוד אנשים?

דינה: כמו שאומרים הוא כיפר על הדור[103] (כלומר שמותו מנע מיתתם של אחרים). זאת הייתה שנה קשה, היה שיטפון וכל הצרות באו באותה שנה.

מתוך ההקדמה לספר "בית לחם יהודה" של הרב יהודה פתייא
מספר קטלוגי: SA-C130-W71

"והנה בעירנו בגדאד היו לנו שניים כרובי זהב הסוככים על העיר מבית ומחוץ, והמה אשר היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם. הראשון, חכם רבי יוסף חיים זצוק"ל, והשני הרב הגאון שמעון אהרון אבא בר אבא אגסי זצוק"ל…, אשר שני צדיקים אלו… והמה בזכותם וצדקתם היו מגינים על העיר…אפס כשנלקח חכם רבי יוסף חיים, התחילה העיר להיות צולעת מהלכת על רגל אחת, והתחילו הצרות לבוא, כי אחרי קבורתו נלקחו בחורי ישראל לעבודת צבא מלך ישמעאל ללמדם סדר המלחמה… והיינו מתנחמים בחכם רבי שמעון אהרון, וכל העם ענו אחריו עוד לא אבדה תקוותינו. …
ובהסתלק גם חכם רבי שמעון, אז כבה מהעיר גם השביב האחרון. יוסף איננו ושמעון איננו, והייתה עת צרה ליעקב, כי בליל פטירת הרב שמעון, בבוקר השכם נדבקו מודעות אדומים מטעם המלך,… ובתוך המודעות מצוייר חרב אדום לאות מלחמה ממלכה בממלכה… ללמדך שזכות חכמת האמת שהיו עוסקים בה, הם אשר היו עומדים למגן וצינה נגד מידת הדין,…, מה שלא היה יכול… זכות כמה צדיקים וחסידים העוסקים בחיצוניות התורה לבד…".

בקשה מבן דודו הגאון המקובל רבי יצחק אגסי
מספר קטלוגי: SA-C100-W51-A52

בהנ"ו בגדאד, סדר נשא את ראש, ש' ג"ם בר'כות' [=תרמ"ג]

במ"ו לספיר"ה, יצילהו ה' וכן בתדירא, למרגניתא שפירא, ר"ב אח"א ור"ב חביב"א, יתיב בתווני דליבא, אחד המיוחד ונוגה לו כזוהר הרקיע, דמיונו כאריה בבית ה' הוא הרביע, ידיו רב לו, מנהר שרגין ומיעקר טורין, לא נצרכה אלא למקושרי"ן, טבא חדא פלפלתא חריפתא, דזכי והווי דרופתקא דאורייתא, דין הוא הדר כמהר"ר יצחק שמעון אג'סי נר"ו, יהי ה' בעזרו והיה אדירו כיר"א.

מאחר עלו"ת גדול השלום, קול הנער עבד לאדוני משתחוה מרחוק, כדת וכחוק, ואחרי קומי מכרוע על ברכי, עיני לשמיי"א נטלית באמת אמרו עבד מברך לרבו יברכך ה' מציון, בשע"ר לב"ן מחי"ר ופשיו"ן, צדיק כתמר יפרח, וחפץ ה' בידו יצלח, אכי"ר.
עט"י המדבר"ה לקול האו"ת הראשון את אחי אנכי מבקש, יאר פניו אלינו בדמות שורו"ת לבנו"ת הן בעון זמן זמנם לא נראתה הקס"ת לעיני, וישה"ו את קניה"ן ויחנו בחסרו"ת. ועיקר מטרין לדעת את שלום אדוני וטוב מצבו, כי בשלומכם יהיה לנו שלום[107]. גם אחת שאלתי אותה אבקש, כי הן ידוע לרו"מ מצד ח' ברוך פאשא שהיה מלמד תינוקות הבל שאין בו חטא, ומזה ימים עזב משמרתו מאין אונים, והקדיש עתותיו לתורה ולתעודה ובא לחסות באהולה של תורה, ולהיות כי ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, אינה לידו אדם אחד והספיק בידו סך של כמאה עשרים וחמשה קרש צאג' בכל חודש. והן בעתה עלה על לבו לב טהור לעלות אל הר ה', ההר הטוב והלבנון, ולהסתופף במקום קדשנו הוא ואשתו ושני בניו, לחונן את עפר ציון ולרצות אבניה. ומדאגה מדב"ר שמא אין הקומץ משביע כי היציאה מרובה אצלכם, ושלכם גדול משלנו, בקש ממני לחלות פנ"ק להודיעו קושט דברי אמת, הימצא עזרה מהכולל או מיחידים לתמוך בידו לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו, כמו חמשים גרוש צאג' או יותר לחודש? גם לא תעזוב נפשו לשאו"ל שכמה תעלה פרנסת ד' נפשות אצלכם לשנה, פרנסה בינונית של דלו"ת, לא שלדלי דלות ח"ו, עם שכירות הבית דירה ובגדים ויתר המחסורים.
על הכל ישלח דברו, לשון של זהורי"ת באר"ש ארוכה באר היטב, זאת ועוד לא נצרכה אלא להעדפה, עצה טובה קא משמע לן, בעצתך תנחני ובמעגלי דעתך הרחבה תנהלנו, כי הרבה יתרון יש לרֵאוּת על הרעיון, והאמת אמרו אין חכם כבעל הנסיון. וכגון דא צריכה בדיקה, מצוה רבה וחזקה, ולך תהיה צדקה.
גם אני לא אחשך פי, חלות"י היא לרו"מ שתתפלל בעד עבדך וביתו לפני כותל מערבי, ותפלה שנהיה שקטים ושאננים לעבודתו יתברך, ובפרט על ידי"ן בני אהרן הי"ו שישמרהו מכל דבר רע ויגדל הנער ויברכהו ה'".

תעודת מרשם־אוכלוסין של האימפריה העות'מאנית
מספר קטלוגי: SA-C230-W94-A0

ראה הערה[108] לגבי תאריך ומקום הלידה. ראה הערה[109]לגבי שם השכונה. הצהרה: שמעון אהרן אגסי, שפרטיו כתובים לעיל, זכאי לנתינות באימפריה העות'מאנית, ועותק־הנופוס [=תעודת־מרשם־אוכלוסין] הזה ניתן כהוכחה ותיעוד פרטים אלה. ניתן בתאריך ... שנת 1300 (23.11.1884). המשרד לענייני־פנים. בצידה השני של התעודה מופיע נוסח החוק העות'מאני הקובע את תנאי האזרחות.

תפילה על מצבו לאחר פטירת בכורו אהרן
מספר קטלוגי: SA-C120-W64-A118.1

על אודות איש עלוב שמעון בן פרחה וזוגתו אשה קשת רוח ג'חלה בת כתון, אשר בתחלה זיוגם היה עולה יפה במזל צומח הולך ומצליח, כי חננם ה' פרי הלולים בבנים כשתילי זיתים וסביב לשלחנם נחתים. אמנם מזה כעשר שנים התחיל מזלם לשרך דרכו והוא צולע על ירכו, כי בש' תרמ"ט נפקד הבן יקיר להם מנשה הבכור (למיתה) כבן חמש שנים. ואחרי כן בש' תרנ"ו יצא אחיו מן העולם בשנים מועטות נער רך וטוב שהגיע לעונת הפעוטות. ואחרון הכביד, כי זה מקרוב נקטף פרח שושנים, ראשית אונם, עין ימינם, ויקרב אהרן אל המזבח במבחר עלומיו כבן י"ו שנה, עול ימים אשר לא מלא את ימיו, חמד בחורים יניק וחכים. ולא עוד אלא שנקצץ סמוך לחופתו, ולא הספיק לחוג את חג חתונתו וקבע להוריו בכיה לדורות, אשכולות מרורות רבו מצערו"ת מצטערים על שעבר ודואגים על העתיד, כי לא ידעו מה יעשו לנותרים יתר הפליטה, תינוק יונק משדי אמו ושתי בנות רכות. ולכן נפשם בשאלתם לדרוש את ה' בחלומות או בגורלות שעל מה ולמה עשה ה' ככה ליקח את מחמדי עינם פרי בטנם. האם גדא דביתא היה בעוכרם, או משום עינא בישא או משאר סיבות. ובהודע הסיבה יתקנו המעוות באיזה אופן שיהיה, ואולי יראה ה' בעניים ויאמר די לצרתם וירחם על פליטתם ולא ישמע עוד שוד ושבר בביתם ולא צוחה ברחובותם, וישיגו ששון ושמחה ונסו יגון ואנחה, אכי"ר.

התחייבות להזמין מאירופה תשמישי קדושה לרבי נסים זכריה[110]
מספר קטלוגי: SA-C110-W54-A107

בהנ"ו,
מודה אני הח"מ [=החתום מטה] שאיך קבלתי ונטלתי מיד ה"ר נסים אלישע זכריה יצ"ו [111], סך שני מג'ידי ושני רפייה, בכדי שאביא לו מערי אירופא שלשה טליתות של צמר רחלים טובים ויפים כאותם טליתות שלקחו מו"ר ח"ר ח"ר יצחק ח"ר מרדכי הי"ו [112], וה"ר יעקב יחזקאל עזרא יצ"ו [113], כמדתם וכיפיים, בערך חמשה עשר בישלג, בהמשך זמן מהיום עד יו"ד ניסן, ואם לא הבאתי לו במשך זמן הנז'[כר], אזי מחויב אני לקנות לו שלשה טליתות מן השוק, אם ימצא מהם באותו העת בכל מה שיפסקו עלי, ואם אין מהם בנמצא באותו זמן, אם ירצה הוא להמתין עוד הרשות בידו, ואם לא ירצה מחויב אני לתת לו הסך הנז"ל [=הנזכר לעיל] מבלי איחור ועיכוב כלל. עוד קבלתי עלי בקבלה גמורה שרירא וקיימת שאם בתוך זמן הנז"ל הצליח ה' ובאו אותם טליתות ששלחתי להביאם לו לעצמי, הנה תיכף שיגיעו לי מחויב אני לתת לו לנסים הנז"ל מהם שלשה טליתות בערך הנז"ל בלי שום תרעומת כלל; וכל זה קבלתי עלי בדעת שלם ובנפש חפצה מבלי שום זכר אונס וכפיה כלל, ובביטול כל מיני מודעות שבעולם ובפיסול עידיהן ולראית האמו"ץ [=האמת וצדק] כתבתי וחתמתי שמי פה בג'דאד יע"א, והיה זה בשליש ראשון לחודש שבט, בשנת חמשת אלפים ושש מאות וחמשה ושלשים לבריאת עולם, והכל שריר ובריר וקיים.